פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5805/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. חסן מוחמד חוסין גדיר
2. עדנאן מוחמד חוסין גדיר
3. רדואן מוחמד חוסין גדיר
נ ג ד
המשיב:
מנהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן דוד והשופטים אברהם ואטרש) מיום 28.5.07 בתיק
ע"א 1101/06
בשם המבקשים:
עו"ד ג' נרקיס
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן דוד והשופטים אברהם ואטרש) מיום 28.5.07 בתיק ע"א 1101/06, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופט צרפתי) מיום 9.2.06 בתיק ת"א 1937/98.
ב.
בשנת 1998 הגיש המשיב תביעה לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין - חלקם גן לאומי, וחלקם שמורת טבע - המצויים בניהולו. נטען כי החל משנת 1975 חתם אביהם המנוח של המבקשים על הסכמי חכירה עונתיים למטרת מרעה, הסכמים שהיו לתקופה של שנה אחת, כנגד תשלום שנקבע מעת לעת. החל משנת 1990 לא נחתמו הסכמים - ככל הנראה עקב הכרזה על השטח כשמורת טבע, והדרישה שהמבקשים יעמדו בתנאים שהציבה רשות שמורות הטבע - ובשנת 1994 נדרש המנוח להסדיר את המשך ההרשאה. משלא הוסדרה הרשאה כאמור, הוגשה התביעה לסילוק יד.
ג.
ביום 9.2.06 קיבל בית משפט השלום את התביעה. בית המשפט דחה את טענת המבקשים לפיה קיבל אביהם בעלות בקרקע בתמורה למקרקעין אחרים שפינה באזור יודפת, ואת הטענות בדבר הענקת זכויות חוזיות בלתי הדירות מכל סוג שהוא. נקבע כי אף אם ניתנה למנוח רשות להשתמש במקרקעין, חלף די זמן לשם ביטולה. בתמצית ניתן לומר כי בית המשפט ביסס את פסק דינו על העובדה שהמקרקעין רשומים על שם המדינה, ועל העובדה שהמנוח חתם - מדי שנה בשנה - על הסכמי הרשאה עונתיים, ומכאן שלא טען לבעלות או לזכויות אחרות בקרקע. עוד נקבע כי הסכמי חילופי המקרקעין משנות השישים אינם מתייחסים למקרקעין נשוא ההליך, ונדחו טענות בדבר רכישת זיקת הנאה מכוח שנים. בית המשפט קבע שהמחוברים שבנו המבקשים נבנו בניגוד להסכמה, ובניגוד לחוק - ובסופו של יום הורה על פינוי המקרקעין כשהם נקיים מהמחוברים שהוקמו.
ד.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 28.5.07. בית המשפט קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מנומק כהלכה - וציין כי היה ניתן להימנע מהנמקה, וזאת
לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, (תשמ"ד) - 1984. חרף האמור הוסיף בית המשפט כי על פי חומר הראיות "לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית כי הקרקעות שנמסרו לאבי המערערים... הן במקום אחר, ואין להליך שמתנהל כאן כל נגיעה אליהן" (עמ' 3). נקבע כי ביחס למקרקעין נשוא ההליך, כל שנמסר לאבי המנוחים היו זכויות רעייה - בהתאם להסכמים העונתיים. נקבע כי גירסתם של המבקשים נוצרה לאחר ההכרזה על המקרקעין כגן לאומי ושמורת טבע - שבעקבותיה ביקש המשיב להקפיד עם המבקשים על כללי התנהגות ההולמים מקרקעין כאמור, בכללם הריסת המבנים שנבנו בשטח, הימנעות ממגורים במקרקעין ורעייה בעונות המותרות בלבד.
ה.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען כי התנהגות המשיב לאורך השנים תומכת בגירסת המבקשים - ולמצער, יוצרת רשות בלתי הדירה. נטען כי המקרקעין נשוא ההליך הם המקרקעין שניתנו לאבי המבקשים במסגרת הסכמי חילופי המקרקעין, ושהמבקשים ישבו בהם שנים רבות לפני החתימה על הסכם הרעייה הראשון – אשר נתפס על ידי אביהם כהסכם טכני בלבד. עוד נטען כי תביעת הפינוי הוגשה בחוסר תום לב. בין היתר סומכים המבקשים את ידם על פסק דין פלילי שהוגש נגדם בגין בניה בלא היתר במקרקעין, בו נקבע כי "את הקרקע האמורה קיבלו הנאשמים כקרקע חליפית לקרקע אחרת שהיתה באיזור יודפת" (ת"פ (עכו) 2087/97).
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) – ובמובהק אין המקרה שלפנינו בא בקהלם. בסופו של יום עותרים המבקשים להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאות הדיוניות, "בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 4339/06 חברת אירו-פארם נ' פיטרמן (טרם פורסם))"(רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם)). לא למותר לציין כי לחובת המבקשים עומד הרישום במנהל, ובצידו העובדה שאביהם חתם - שנה אחר שנה - על הסכמי רעייה עונתיים בהם צוין בין היתר: "שהקרקע תוחזר למינהל מייד עם תום תקופת ההרשאה" (סעיף 8 לחוזה משנת 1981 שצורף לבקשה), וכן - "להוציא ספק מודגש בזה כי אין רשיון זה מעניק למורשה זכות כלשהי בשטח הקרקע פרט לרשות להשתמש בה למטרת רעייה בלבד" (סעיף 12). הדברים מדברים בעדם, וחזקה על מי שטוען לזכויות שלא יחתום על מסמכים השוללים זכויות כאלה כל עיקר; קשה להלום את הטענה כי האב המנוח שוכנע לחתום כיוון שנאמר לו שגם הקיבוצים בסביבה חתמו, הדעת נותנת כי אדם חוקר ודורש למצער על מה מתבקש הוא לחתום. כך,
מה גם שבית משפט השלום תיאר את המנוח (סעיף 47) באופן מכובד כאיש עסקים מקפיד, מוכתר השבט, שידע את ענייניו כדבעי. אין אפוא מקום להיעתר לבקשה. הציטוט שהובא לעיל מפסק הדין הפלילי נותח כראוי בפסק דינו של בית משפט השלום (סעיפים 46-42), ומסקנתו עולה בקנה אחד עם שאר הראיות שנבדקו בפסק דינו.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ז (8.8.07).
ש ו פ ט