בע"מ 9657/06 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיא גורן והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 7.11.06 בתיק ע"מ 1356/05, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט שוחט) מיום 17.11.05

בתיק תמ"ש 32240/02.

ב.

ביום 19.11.01 נפטר מר משה פינגר (להלן המנוח ), וביום 14.2.02 ניתן צו קיום לצוואתו מיום 6.9.98. בסעיף 3 לצוואה נאמר: "את כל הכספים במזומנים שיהיו בחשבונות הבנק שלי בעת פטירתי, לאחר תשלום הוצאות קבורתי ופרעון כל חובותי הנני מצווה [למשיבים] ... הנני מצווה את כל יתרת רכושי, כולל דירתי ... [למבקש] ". השאלה הפרשנית שהועמדה בפני הערכאות הקודמות היתה האם התכוון המנוח להוריש למשיבים רק את הכספים שהיו בחשבונות העו"ש (מאות שקלים בודדים), או את כל הכספים שהיו בחשבונות הבנק שלו (ככל הנראה למעלה ממליון ש"ח). בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין מפורט ומנומק, תהה על כוונת המנוח - והכריע כאפשרות הפרשנית האחרונה. נקבע כי אף שבא כוחו של המבקש, שגם ערך את צוואת המנוח, העיד כי כוונת המנוח היתה רק לחשבונות העו"ש – היה בגרסתו מספר ניכר של "תמיהות" (עמ' 18), ומסתבר כי הוא "לא ממש זוכר את סדר חילופי הדברים בינו ובין המנוח", ואולי אין בכך תימה בחלוף מספר שנים. כן קבע בית המשפט כי אין הוא מאמין לגרסת המבקש (עמ' 23). מאידך גיסא, בית המשפט נתן אמון בגרסת הוריהם של המשיבים - שהעידו, בין היתר, כי המנוח הראה להם את תדפיסי הבנק של החשבונות אותם התכוון להוריש לילדיהם. התדפיסים הללו מורים, כי המנוח התכוון להוריש את כל הכספים שהיו ברשותו למשיבים. בית המשפט האריך לנתח אינדיקציות נוספות לכוונת המנוח, לרבות נסיבות עריכתה של הצוואה, והכריע כאמור.

ג.

כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתו הוגשה בקשה להוספת ראיות. נטען כי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה הצליח המבקש לאתר בחו"ל עובדת רומניה שעבדה אצל המנוח בשנת 2001. בסעיף 15 לתצהירה מסרה העובדת הזרה: "... אמר לי מר פינגר כי הוא נותן במתנה את כל רכושו [למבקש] כולל כל הכספים שיש לו בשני הבנקים". בפסק דין מיום 7.11.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ואת הבקשה להוספת ראיות. נקבע "בערעור לגופו לא מצאנו ממש... מצאנו אפוא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, כי הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית, וכי אין לגלות בה טעות שבחוק" (עמ' 5-4). בית המשפט דחה את הבקשה להוספת הראיה; נקבע כי המערער לא הצליח לשכנע מדוע לא נמצאה העובדת הזרה קודם לכן. לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי היכרות העובדת עם המנוח החלה רק תקופה ארוכה לאחר עריכת הצוואה, ורק לאחר שחלה התדרדרות ניכרת במצבו - ומסיבה זו לא יכלה להיות לראיה, גם אילו התקבלה השלכה על התוצאה. הערעור נדחה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה - הערוכה כדבעי ובמפורט - נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את הראיה החדשה. נטען כי כאשר מדובר בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה "מדובר 'בשמיעה מחדש' במובן הרחב ביותר ואין בית המשפט שלערעור כפוף לכללים המסדירים את דרך בירור הערעור בבתי המשפט הרגילים; למעשה חל כאן הכלל של הערכאה הכפולה כמעט במלוא עוצמתו" (ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט , עמ' 92; בע"מ 8863/03

פלוני נ' פלונית (לא פורסם); בע"מ 1913/05 שאוליאן נ' עזבון המנוח שמעון שאוליאן ז"ל (לא פורסם)). לגופו של עניין נטען כי בגרסת המשיבים נפלו סתירות רבות, והיה על בית המשפט להעדיף את האפשרות הפרשנית שהציע המבקש.

ה.

(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין המקרה זה בא בכללם; לא הוצגה שאלה כללית של ממש. יעדה של הבקשה הנוכחית הוא הפיכת ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בערכאות הקודמות, על מנת לאמץ פרשנות שונה לצוואה קונקרטית. בכגון אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' יוסף פאלוך (לא פורסם); רע"א 4339/06 חב' אירו-פארם בע"מ נ' פיטרמן (לא פורסם); בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2) 1232 ואילך ); זאת, גם אם יכול היה בית המשפט להגיע למסקנה שונה.

(2) אכן, על פי סעיף 9 לחוק, בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 "לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור"; והדבר חל גם בבית משפט זה (ראו עניין שאוליאן הנזכר מעלה וכן בע"מ 8863/03 פלונית נ' פלונית ( לא פורסם)). בכך יש שוני מבתי המשפט הרגילים, והצבת האפשרות לראיות נוספות בדרגה גמישה ואופרטיבית יותר מן המקובל בהוספת ראיות בערעור אזרחי "רגיל". השאלה היא של שיקול דעת, ובמקרה דנא, לאחר העיון, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, וגם הערך והמשקל שהיה מקום לייחס לעדה בעלת הראיה הנוספת דומה שאינם רבים, כפי שציין בית המשפט המחוזי. למען הסדר הטוב אוסיף, שכבר נפסק כי "עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר 'גלגול שלישי' ולהקנות זכות ערעור" (דברי השופט - כתארו אז - ריבלין בבש"א 4511/05 עירית בת ים נ' גני יפית (לא פורסם)).

(3) לא אומר כי לא נותר בי טעם מסוים של אי נוחות הקשור במערכת היחסים בין המנוח למבקש מזה ולמשיבים מזה, ולא אוסיף על כך, שכן כדי לא להכביר הוצאות לא נתבקשה תשובה. בית המשפט לענייני משפחה, שעל דבריו אני נסמך, היה נכון לקבל כעובדה שהקשר של המנוח עם המבקש "היה הדוק יותר מאשר עם התובעים, אשר היו עסוקים בעבודתם וחלק ניכר מזמנם שהו בחו"ל". בגדר זה אולי יאה היתה פשרה בין הצדדים מדרכי שלום ולכבוד המנוח. ואולם, עסקינן בפרשנות הצוואה - וכאן איני רואה כיצד ניתן להתערב בגלגול נוסף במסקנות העובדתיות שהגיע אליהן בית המשפט לענייני משפחה ואושרו על-ידי בית המשפט המחוזי.

(4) כאמור אין בידי להיעתר לבקשה.