פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
2290/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה, שטמר ונד"ב) מיום 29.1.08 בתיק עמ"ש
2070-09-07
בשם המבקשים:
עו"ד ד' מזור
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה, שטמר ונד"ב) מיום 29.1.08 בתיק עמ"ש 2070-09-07, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופט גדול) מיום 9.5.06 בתיק תמ"ש 9060/05.
ב.
ביום 30.7.2000 העבירה המנוחה פלונית - אמם של הצדדים - את זכויותיה במשק במושב פלוני במתנה למשיב, וההעברה זכתה לאישור ועד המושב. ביום 12.11.2000 חתמה המנוחה על הודעת ביטול המתנה בפני ועד המושב. בצוואה משנת 2002 הורתה המנוחה שעיזבונה, לרבות המשק, יחולק בשוה בין ילדיה (נקבעו מספר הוראות שאינן נצרכות לענייננו). בשנת 2005 נפטרה המנוחה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המשיב לקיום הצוואה, אך קיבל את עמדתו לפיה המתנה השתכללה ולא היה תוקף לביטולה - ולפיכך כי המשק אינו חלק מהעיזבון. בית המשפט המחוזי חלק על בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי בהעדר אישורו של מינהל מקרקעי ישראל (הנדרש לפי ההסכם המשולש הנודע) לא השתכללה המתנה - אך סבר כי שני נימוקים אחרים מביאים לתוצאה זהה. ראשית, נקבע כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה - וכיון שהמערער שינה את מצבו בהסתמך עליה, לא היתה המנוחה יכולה לבטלה. שנית נקבע, כי על ביטול המתנה חלים דיני החוזים - ואין הביטול משתכלל עד שיגיע לידיעת המשיב (דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג , פ"ד מט(5) 314, 325-324 - להלן פרשת נייגר ), דבר שלא הוכח כי התרחש.
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, הכוללת בעיקר שתי טענות מהותיות: (1) כי עובדות המקרה שלפנינו שונות מפרשת נייגר , שם נמסרו למקבל המתנה כל המסמכים המאפשרים את השלמת רישומה במרשם המקרקעין - והתחרות היתה בין זכויות אובליגטוריות לזכויות קניין שהושלמו; (2) כי לא הובאו ראיות היכולות ללמד שהמשיב "שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות" - ולפיכך שגה בית המשפט בקבעו כי המנוחה לא יכלה לחזור מהתחייבותה.
ד.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ובמובהק אין המקרה דנא בא בכללם. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען על שני אדנים שלכל אחד מהם קיום עצמאי. ראשית, הקביעה כי המשיב שינה את מצבו בהסתמך על המתנה - המדובר בקביעה עובדתית התחומה לעובדות המקרה, שככלל אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה, כל שכן בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 4339/06 חב' אירו-פארם בע"מ נ' פיטרמן (לא פורסם)). יצוין, כי לשיטת המשיב, ההסתמכות על המתנה באה לידי ביטוי גם בהפסקת קידום מעמדו כבן ממשיך. אשר לאדן השני - דומני כי על אף ההבדלים בין פרשת נייגר למקרה דנא, אין מקום לשנות מעמדת בית המשפט המחוזי. על "מתנה יש להחיל את הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על-ידי חוק המתנה, כגון אופן קשירת החוזה, בטילותו והזכות לבטלו" (ע"א 173/72 גנאיים נ' חדרה , פ"ד כז(1) 414, 420 – השופט (כתארו אז) י' כהן; מ' ראבילו, חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 (תשל"ט) 20-19). בפרשת נייגר התייחסה השופטת שטרסברג-כהן הן לכך שביטול משתכלל "בהודעת המתקשר לצד השני" (כלשון סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973), הן לסעיף 39 לחוק החוזים, לפיו השימוש בזכות (ולענייננו בזכות הביטול) צריך להיעשות בתום לב. המדובר בשני עניינים עובדתיים - שלא נמצא מקום להתערב בהם.
ה.
כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשס"ח (1.4.08).
ש ו פ ט