בע"מ 5710/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים דרורי, ענבר וסולברג; פסק הדין מפי השופט דרורי) מיום 8.6.09 בתיק ע"מ 2022/07, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט הכהן) מיום 25.1.07 בתיק תמ"ש 7500/04.

ב.

המבקשת והמשיבה אחיות. בשנת 1985 צורפה המבקשת כשותפה לחשבון הבנק של אמן, ועד לפטירתה (בשנת 2002) משכה ממנו כספים בסכומים משמעותיים. לשיטת המבקשת, משמעות צירופה לחשבון היתה הענקת מחצית הכספים שבו במתנה. לשיטת המשיבה, צירוף המבקשת לחשבון נועד להקל על האם - אך לא היתה כוונת מתנה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת המבקשת. זאת, בין היתר לאור צירופה כשותפה (ולא כמיופת כוח), נוכח אופייה הקפדני והזהיר של האם, נוכח טיפולה המסור של המבקשת באמה, וכיון שהאם עקבה אחר הנעשה בחשבון - ומכאן, כי הסכימה עם משיכת הכספים על ידי המבקשת. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, וקבע כי בנסיבות "עולה בבירור... כי לא היה בכוונת האם לשתף את המשיבה (המבקשת - א"ר) במחצית הכספים בחשבון" (פסקה 58). זאת, בין היתר , לאור עדות המבקשת כי למשיכת הכספים נדרשה רשות האם, נוכח העובדה שלאחר פטירת האם הניחה המבקשת כי יש לחלק את הכספים בחשבון בחלקים שוים בין האחיות, ומתוך הנחה שהאם לא התכוונה להקנות למבקשת מחצית מהקצבאות שנכנסו לחשבון מדי חודש. עוד נקבע, כי לא הוכח שהאם היתה מודעת לתנועות בחשבון. סופו של דבר, נקבע בפסק הדין מנגון חישוב שנועד לקזז בין כספים שהגיעו לכל אחת מהאחיות, כן נקבע מנגנון השבה.

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי האם היתה מודעת היטב לתנועות בחשבון, וכי חתימתה על טפסי משיכת כספים מעידה כי נכחה בסניף בעצמה; כי המשיבה היתה מודעת לקבלת הכספים לאורך שנים רבות; כי העובדה שהמבקשת ביקשה את רשות אמה למשיכת הכספים, אינה מעידה שהיתה עליה חובה משפטית לעשות כן; כי בית המשפט העלה מיוזמתו השערות לגבי כוונת האב המנוח ביחס לקצבת השאירים לאם; וכי חלוקת העזבון בשוה נעשתה לפנים משורת הדין. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, וביישום שגוי של הפסיקה בכל הנוגע למשמעות צירופו של שותף לחשבון בנק. ולבסוף, נטען כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר הגשת ראיות חדשות בערעור (המוכיחות כי המבקשת צורפה כשותפה לחשבון, וכי האם היתה מעורבת בניהולו), כלפי הוראותיו לגבי אופן חישוב שכר הטרחה, וכלפי סטיה לכאורה מהסדר דיוני בין הצדדים מיום 16.11.05 לפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה. כהצדקה לרשות ערעור בגלגול שלישי נטען, כי בית המשפט המחוזי חידש הלכות באשר לנטל ההוכחה, למעמדה המשפטי של גימלה, למהות חשבון משותף ועוד.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לאמיתו אין המקרה שלפנינו בא בכלל אלה, אף שהמבקשת מבקשת לשוות לו מאפיינים "כלליים". במהות , השגות המבקשת מופנות כלפי הקביעה העובדתית , כי האם לא התכוונה לתת לה במתנה מחצית מהכספים שהיו בחשבונה במועד צירופה לחשבון, ובכספים שעתידים היו להיכנס בשבע עשרה השנים הבאות. לא לבירורן של שאלות עובדתיות מסוג זה נועד ערעור שני (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בע"מ 2290/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)).

ה.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי סוטה מההסדר הדיוני בין הצדדים, שכן הוא ענה שלא בחיוב על השאלה השניה להסדר: "בהנחה וכן (היתה המבקשת שותפה בחשבון - א"ר), האם מצב זה התיר לה להוציא כספים מחשבון זה לצרכיה האישיים, מבלי לקבל את הסכמת האם". אף אם למבקשת השגות לגבי חלק מההנחות (דוגמת מקור הכספים) או הקביעות בבית המשפט המחוזי (דוגמת מודעות האם לתנועות בחשבון) - המדובר בשאלות עובדתיות שאין מקום לדון בהן מחדש. אשר לראיות הנוספות, בית המשפט המחוזי התייחס, מעבר לצורך, גם לתוכנן - ופירט מדוע אין בהן כדי להאיר באור חדש את הנקודות המצויות במחלוקת.

ו.

אציין, כי נתתי דעתי לטרוניה שבבקשה, כי יש סתירה מסוימת ביחסו של בית המשפט המחוזי לתסקיר פקידת הסעד, שמחד גיסא משמש לחיזוק מסקנות בית המשפט, ומאידך גיסא מוצג כעדות שמיעה. ואולם, נושא זה הוא משני בתמונה הכוללת, ולא הוא במוקד העניין, ועל כן לא ראיתי מקום לדוש בו על ידי בקשת תגובה ולהכביר הוצאות.

ז.

מנגד, סבורני כי אין להלום את הטענה, שהיותו של החשבון משותף הופכת אותו "אוניברסלית" - יהיו הנסיבות אשר יהיו - למצוי בבעלות שוה של בעלי החשבון. אכן, קיימת חזקה לעניין זה (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין , פ"ד מו(5) 661, 667 והאסמכתאות דשם), ואולם חזקה זו ניתנת לסתירה ("הטוען לבעלות מלאה בחשבון משותף - עליו הראיה" - שם, מפי השופט א' גולדברג). בנסיבות ענייננו, קשה לקבל, כי המנוחה הפכה את המבקשת מיניה וביה לשותפה מלאה בנכסיה על דרך מתנה, בכך שנפתח חשבון משותף. המסקנה השונה שהסיק בית המשפט המחוזי מן העובדות לעומת בית המשפט לענייני משפחה, אינה חורגת מן הנסיבות בהן בידי ערכאות ערעור להתערב במסקנות הערכאה הדיונית (ראו ח' בן נון, הערעור האזרחי (מהדורה שניה, 2004) 243-242 והאסמכתאות דשם).

ח.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.