פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
501/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אלון בראוני
נ ג ד
המשיבים:
1. קרן תל חי (ישראל) בע"מ
2. הליכוד תנועה לאומית ליברלית
3. א.ד.מ. ניהול ואחזקות מבנים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.12.09 בע"א 2414/08 ו- 2374/0
שניתן על-ידי השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון
בשם המבקש:
עו"ד לימור ביבי-ממן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון) בע"א 2414/08 ו- 2374/0 מיום 10.12.09, בגדרו התקבל, באופן חלקי, ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ד"ר אבניאלי) בא' 216007/02, מיום 3.9.08.
ב.
המשיבה 3 היא חברת ניהול, ומשיבה 1 היא תאגיד המחזיק בנכסי המשיבה 2.
המשיבה 1 היא בעלת זכויות בבנין הידוע כבית ז'בוטינסקי (מצודת זאב) שבניהולה של המשיבה 3. המבקש נקשר בשנת 1999 בהסכם שכירות עם המשיבה 3, במסגרתו שכר שטח מזנון בבנין לתקופה של שנה, עם אופציה להאריך את ההסכם לשמונה תקופות שכירות נוספות, בנות שנה כל אחת. המבקש התחייב לשפץ את המזנון בתוך החודשיים הראשונים לתקופת השכירות בהשקעה עצמית של 30,000$. במהלך חודש יוני 1999, התקיימה פגישה בין המבקש למר אורי שני, ששימש בשעתו מנכ"ל זמני של המשיבה 2, ולמר אביגדור יצחקי, בה מסר המבקש כי לצורך שיפוץ המזנון נדרשת
השקעה כספית גבוהה יותר מזו שצוינה בהסכם השכירות, בסך של 55,000 $. הוסכם, בעקבות האמור, כי דמי השכירות החודשיים יופחתו במחצית מ-600$ ל-300$,
כהשתתפות המשיבה 2 בהשקעה במזנון. ביום 7.9.99 נערכה פגישה נוספת בין הצדדים, בה האיצו המשיבות במבקש לפתוח את המזנון. המזנון נפתח ב- 25.7.99, אך ביום 1.12.99 הושכר לאדם אחר, והמבקש לא הורשה להיכנס אליו. המבקש הגיש נגד המשיבות ונתבעים נוספים תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות הפרת הסכם ההשכרה וסילוקו מן המזנון.
ג.
בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה. נקבע, כי המבקש הסתמך על המצגים שהוצגו בפניו, והשקיע כספים משמעותיים במזנון. במסגרת פסק הדין, קיבל בית המשפט את הערכת חוות הדעת השמאית שהגיש המבקש, לפיה שווי עבודות השיפוץ והציוד במזנון עמד על סך של 211,328 ₪, וקבע כי המשיבות חייבות סכום זה למבקש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד נקבע כי המבקש זכאי לתשלום סך של 41,931 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עבור מזון שנרכש על ידו וסופק למשיבה 2 ולאנשיה. בנוסף, חייב בית המשפט את המשיבות לשלם למבקש פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב פינויו הכפוי מהמזנון, בסך של 50,000 ₪. כמו כן הוטל על המשיבות תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ד.
בית המשפט המחוזי אליו עירערו הצדדים השונים, לא מצא לנכון להתערב במרבית קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. אולם קבע, כי הוכח בראיות שניתנה למבקש התראה מוקדמת לעניין סילוקו, ונמסרה לו הודעת ביטול ההסכם, בעקבות הפרה יסודית. זאת – בניגוד לקביעתו של
בית משפט השלום. הסכמת הצדדים להמשיך ולקיים את ההסכם, כך נפסק, היתה כפופה לעמידתו של המבקש בהתחייבויותיו בהסכם, משהמשיך המבקש שלא לשלם דמי שכירות, ולהפר התחייבויות שעל פי ההסכם, היתה רשאית המשיבה 3 לעמוד על זכותה לביטול ההסכם. הואיל ונספק כי פינויו של המבקש היה כדין, בוטל הפיצוי שפסק בית המשפט למבקש בגין עגמת הנפש. כן הופחת סכום הפיצוי ל- 171,105 ש"ח ₪ , נכון ליום 12.12.04, בהתחשב בהפרות המבקש מחד גיסא ובהשבחת המושכר מאידך גיסא, מקובל שגובה ההשבחה אינו עומד על מלוא גובה ההשקעה.
ה.
בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי פינויו של המבקש נעשה לאחר מתן התראה מוקדמת; המשיבות לא הוכיחו כי מסרו מכתבי התראה, וטענתן בעניין הודעת הביטול מנוגדת להודעותיהן במסגרת חקירה במשטרת ישראל. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משקבע כי ביטול ההסכם היה כדין; עצם שליחתה של הודעת ביטול – כך נאמר – אינו הופך את הביטול לביטול כדין, ואף משקבע בית המשפט כי הודעת הביטול נשלחה, עדין היה עליו לבדוק האם מ דובר
בהפרה יסודית. ועוד, גם אם הסכם השכירות הופר ונמסרה הודעת ביטול, אין בכך – כנטען – להצדיק עשיית דין עצמי על ידי המשיבות. לבסוף נטען, כי משקבע בית המשפט שהמושכר שופץ, בהשקעה אשר הוערכה על ידי השמאי בסך של 65,935 ₪ בצירוף מע"מ, ומשקבע בית המשפט כי המשיבות נהנות מן השיפוץ הן במישרין והן בעקיפין, היה עליו לפסוק למבקש את מלוא עלויות השיפוץ.
ו.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל מקום בו מתעוררות שאלות ציבוריות או משפטיות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123); במובהק עד מאוד אין זה המקרה שלפנינו, וגם לא נעשה ניסיון לטעון כי עסקינן בסוגיות מסוג זה. הבקשה עצמה, גם אם יש בה אזכור-מה של פסיקה בעניין עשיית דין עצמית, לאמיתה תחומה היא למחלוקת העובדתית , אשר ככלל בית משפט של ערעור לא יטה להתערב בשכמותה, כל שכן כאשר מ דובר
בגלגול שלישי ( רע"א 6474/99
צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בע"מ 2290/08
פלונית נ' פלוני (לא פורסם)) . צר לי שהמבקש בחר להוציא ממונו וזמנו – שלא לדבר על זמנו של בית המשפט – על בקשה שלא היה מקום להגישה.
ז.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה
היום, י"ח באייר תש"ע (2.5.10).
ש ו פ ט