פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4899/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלמונית
2. פלמוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון) מיום 6.5.09 בתיק
ע"מ 1024/09
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון) מיום 6.5.09 בתיק ע"מ 1024/09, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט גייפמן) מיום 28.12.08 בתיק תמ"ש 48540/05.
ב.
בשנת 1990 מכר מבקש 2 (להלן המבקש ) זכויות בנכס מקרקעין למשיבים (בתו וחתנו). העסקה לא נרשמה. בשנת 2005 הגישו המשיבים תביעה לסעד הצהרתי, שיצהיר על זכויותיהם במקרקעין. המבקש טען, כי מדובר היה בעסקה פיקטיבית שלא ניתנה בגינה תמורה, והסתמך גם על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 200209/98) בו נדחתה טענת המשיבים בתביעה שהגישו נגד נושי המבקש (להלן ההליך הקודם ). ביום 28.12.08 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיבים. בפסק דין ארוך ומנומק הוצגו ראיות למכביר לכך, שלא היה מדובר בעסקה פיקטיבית וכי שולמה התמורה החוזית. כן מתח בית המשפט ביקורת חריפה על מהימנות המבקש ("השאיר רושם לא מהימן" - עמ' 12; "גרסה זו של המבקש הופרכה לחלוטין... אינה מהימנה על בית המשפט ולא רק בנושא זה" - עמ' 19). ולבסוף, הוזכר כי בהליך הקודם נקבע במפורש, שאין הוא יוצר מעשה בית דין בין הצדדים להליך שלפנינו.
ג.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 6.5.09. ראשית נקבע, כי בהליך הקודם אכן לא נוצר מעשה בית דין. בין היתר נאמר, כי בהליך ההוא היה המבקש צד בצד עם המשיבים, ואף תמך בגרסתם לגבי תקפות העסקה. עוד הוזכר, כי בהליך הקודם נקבע במפורש שלא נוצר מעשה בית דין כנטען. נקבע, כי המבקש מנוע מטענה נגד תקפות העסקה (בעיקר כיון שטען לתקפותה בהליך הקודם ובהליכים שיפוטיים נוספים), וכי מדובר "במקרה מובהק ואף חריג בעוצמתו של חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט" (עמ' 11). ולבסוף נקבע, כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, לגבי תקפות העסקה ותשלום התמורה.
ד.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בבקשה נטען, בין היתר , כי בכל הנוגע לתקפות העסקה קיימים פסקי דין סותרים, כי מדובר היה בעסקה פיקטיבית שלא שולמה בגינה תמורה, כי מקור חלק מהאינדיקציות לתקפות העסקה הוא במצג שהציגו הצדדים כדי לתמוך בעסקה הפיקטיבית, וכי קיימות סתירות בחומר הראיות - בין היתר בכל הנוגע לתשלום התמורה המוסכמת. נטען, כי בית המשפט שגה כשקיבל כראיה דברים שאמר המבקש במסגרת חקירת יכולת, וכי המחיר החוזי אינו משקף את שווי העסקה.
ה.
לא היה מקום להגשת הבקשה. ראשית , רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), מקרה זה - ובמובהק - אינו בא בגדרים אלה, ואף לא נטען כך, ובצדק לא נטען.
שנית , בתי המשפט הקודמים הסבירו מדוע בנסיבות אין מעשה בית דין בין הצדדים להליך הנוכחי - ולא ניתן לטעון איפוא לקיומם של פסקי דין סותרים. שלישית , והיא עיקר, המבקש עותר להביא לבירור ערעורי נוסף שאלות עובדתיות שהוכרעו בשתי הערכאות הקודמות. לא זו בלבד שלא לכך נועד ערעור בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בע"מ 2290/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)), אלא שבמקרה שלפנינו מדובר בטענות שהוכרעו לחובת המבקש על יסוד ראיות רבות וחזקות ובכללן אמירות מפורשות שלו בהליכים שיפוטיים. בתי המשפט הקודמים כבר נדרשו למהימנות המבקש, ורוב מלים אך למותר, ולוא מפני כבוד הבריות.
ו.
אינני נעתר לבקשה.
ניתנה היום ל בחשון תש"ע (17.11.09).
ש ו פ ט