בע"מ 8321/07 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת דותן) מיום 23.8.07 בתיק ע"מ 1098/05, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו (החלקי) של בית המשפט לענייני משפחה (השופט גייפמן) מיום 30.1.05 בתיק תמ"ש 29920/00.

ב.המשיב, אביו של מבקש 1 (להלן המבקש ; המבקשים 4-2 הם אשתו ובניו של מבקש 1), היה הבעלים הרשום של נכס מקרקעין ברמת גן. באמצע שנות השישים נבנתה בנכס דירת מגורים שניה - בה התגוררו המבקשים. בשנת 2000 הגיש המשיב תביעה לסילוק יד המבקשים מהדירה השניה. המבקש העלה שתי טענות הגנה: (1) נטען להסכם בעל פה לפיו המבקש יממן את עלות הבנייה, ובתמורה יורשה לגור בדירה עד סוף ימיו; (2) נטען כי ההשקעה שהשקיע המבקש בבנייה לאורך השנים שוללת את האפשרות לסלקו. ביום 30.1.05 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את עמדת המשיב - בכפוף לחיובו לשלם למבקשים את מחצית שווי הדירה ללא המקרקעין. ביחס לטענה הראשונה נקבע כי, בניגוד לעמדת המבקש, במימון הבניה השתתף גם המשיב, ושהעדות היחידה בדבר ההבטחה היא של המבקש עצמו - ולעומתה עומדות עדויות האב ובניו האחרים. לגבי הטענה השניה נקבע, כי יש לתת להשקעה המשותפת בבנייה ביטוי באמצעות התניית הסילוק בפיצוי כאמור.

ג.ערעור המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 23.8.07. נקבע כי גירסת המבקש לגבי נשיאה בלעדית בעלויות הבנייה נסתרה - ושלא ניתן איפוא להסתמך עליה בעניין ההבטחה. עוד נקבע, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיוסד על קביעות עובדתיות שנקבעו לאחר התרשמות ישירה מהעדים - ובכגון אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב. ולבסוף, נטען כי עמדת המשיב מתיישבת עם העובדה שלמבקש תשעה אחים - שחלקם עשו אף הם שימוש לתקופות מסוימות בדירה.

ד.כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו, הערוכה כדבעי, ובה נטען, בין היתר, כי בית המשפט לענייני משפחה קבע הלכה חדשה בעניין פינוי בר רשות שניתנה בתמורה. עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שאימץ את גירסת המשיב לפיה לא הבטיח למבקש בעלות בדירה - שעה שטענה זו לא היתה שנויה במחלוקת. נטען כלפי ההסתמכות על עדויות אחי המבקש – וזאת בהיותם נוגעים בדבר, וכלפי אופן חישובו של הפיצוי המגיע בגין מימון הבנייה. ולבסוף, נטען לטעויות עובדתיות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

ה.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת, כפי שציין גם המבקש, רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין המקרה שלפנינו בא בכללם. המבקש ביקש להתגונן מפני התביעה לסילוק יד בטענה עובדתית קונקרטית - רשות מגורים בלתי מוגבלת כנגד מימון הבנייה - וטענה זו לא הוכחה כדבעי, וחלקה השני אף נסתר בחלקו. אפילו לא היו אלה פני הדברים, המדובר בטענות עובדתיות - בהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 7138/98 בניסטי נ' אלום עשת (אומן) בע"מ (לא פורסם); רע"א 4339/06 חב' אירו-פארם בע"מ נ' ליהי פיטרמן (לא פורסם)). בכל מקרה לא נקבעה בתיק זה כל הלכה כללית לגבי פינוי בר רשות שניתנה בתמורה. אשר לשאלת חישובו של הפיצוי - המדובר בשאלה התחומה לנסיבות המקרה, ולפיכך גם בה אין מקום להתערב. לא למותר להזכיר כי מעבר לפיצוי שנקבע בתיק זה, נהנו המבקשים משימוש בלעדי בדירה לאורך שנים ארוכות. אינני נדרש כלל להשלכות שיתכנו לרישום מחצית הזכויות במקרקעין על שם המבקש ואחיו (כיורשי אמם). דבר זה הוזכר אמנם בפתיחת הבקשה, אך הוא אינו עניין להליך שבפנינו, שהחל בטרם מתן פסק הדין בעניין תחולתה של הלכת השיתוף. אשר להוצאות בבית המשפט המחוזי, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא ולא כל שכן בגלגול שלישי, ואין הסכום – עם שבודאי אינו נמוך – חורג מן המקובל באופן המצדיק התערבות.

ו.כאמור, איני נעתר לבקשה.