פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5165/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. רשם החברות
3. חברה פלונית בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים (השופטים בזק-רפפורט, מינץ ומוסק) מיום 3.6.12 בתיק
עמ"ש 53576-03-12
בשם המבקשת:
עו"ד עז אלדד
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים בזק-רפפורט, מינץ ומוסק) מיום 3.6.12 בתיק עמ"ש 53576-03-12, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיאה מימון) מיום 30.1.12 בתיק תמ"ש 4221-09. עניינם של ההליכים, מחלוקת לגבי זכויות במניות ביקב.
רקע
ב.
המשיבה 1 (להלן המשיבה ) היא בתו (מנישואיו הראשונים) של המנוח פלוני ע"ה אשר נישא (בשנת 1976) למבקשת (בנישואין שניים), וההליך נסב על מחלוקת לגבי זכויות במניות שהיו למנוח ביקב פלמוני (הוא המשיבה 3, ולהלן היקב ). בשנת 1998 ערך המנוח צוואה בה ציווה את זכויותיו ביקב לנכדיו, ובשנת 2004 העביר למשיבה את כל מניותיו ביקב. בשנת 2008 חזר המנוח והעביר את המניות על שמו (בחודש יוני), ובהמשך (בחודש נובמבר) העביר את מחציתן על שם המבקשת. בשנת 2009 נפטר המנוח, והמשיבה הגישה תביעה להשבת המניות על שמה (לטובת ילדיה ובהתאם לצוואה).
ג.
בשנת 2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענות המבקשת, וקיבל את תביעת המשיבה. לענייננו די להתייחס לשני מישורים: ראשית , נדחתה טענת המבקשת לזכויות מהותיות במניות, בין בשל שותפותה בהקמת היקב, בין מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 ובין מכוח הדין הכללי. בהקשר זה נקבע, בין היתר , כי היקב (אשר הוקם בשנת 1982) אינו אלא "גלגול" של יקב משפחתי (במשפחת המנוח) שהיה קיים עובר לנישואין (וממילא אינו בר איזון), וכי לא הוכחו כוונה לשתף את המבקשת ביקב, או קיומן של נסיבות המצדיקות - על פי הפסיקה - הכרה בשיתוף. שנית , נקבע כי שטר העברת המניות שמכוחו הועברו (בשנת 2008) מניות היקב חזרה מן המשיבה למנוח, כלל לא נחתם על ידיה ואף הועלו ספקות בדבר "נסיבות בואו לעולם" (עמוד 17 לפסק הדין), וממילא - כך נקבע - לא היה בכוחו להשיב את המניות למנוח, וממנו - בהמשך אותה שנה - את מחציתן למבקשת. מעבר לצורך פירט בית המשפט לענייני משפחה את מכלול היחסים בין הנפשות הפועלות, וממצאיו במישור זה תומכים בתוצאה אליה הגיע על יסוד שני האדנים הנזכרים.
ד.
ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 3.6.12. בית המשפט המחוזי אישר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, ובין היתר
הטעים, כי אילו הגיע למסקנה שמדובר ביקב "חדש" שנוצר בתקופת הנישואין, "הרי שלפי משטר יחסי הממון הקיים בין האשה ובין המנוח... המנוח היה חופשי להעביר בתקופת הנישואין את המניות, אשר אין חולק שהיו רשומות על שמו, לבתו" (עמוד 3).
ה.
בכל הנוגע להעברת המניות חזרה על שם המנוח (בשנת 2008) אישר בית המשפט המחוזי את קביעות בית המשפט לענייני משפחה, ובין היתר התייחס לכך, שהמשיבה לא היתה חתומה על שטר העברת הבעלות במניות; לעדות המבקשת עצמה לפיה המשיבה "לא הופיעה אף פעם כדי לחתום על שטר זה" (עמוד 4 לפסק הדין); וכן לתצהיר של המשיבה שהוגש במסגרת הליך אחר (להלן התצהיר ), לפיו "לא היתה מודעת כלל להעברת המניות ממנה אל המנוח" ( שם ), ולכך שהמשיבה "חזרה על תוכן תצהירה... עת נחקרה על ידי בא כוח האשה [המבקשת - א"ר] בחקירת שתי וערב בדיון בתיק העיקרי שהתקיים" ( שם ). בית המשפט המחוזי נדרש לבעייתיות שבהסתמכות על תצהיר אשר לא הוגש לבית המשפט בהתאם לתקנות (ראו תקנה 441 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984), ואולם פנה לסמכותו לפי סעיפים 9-8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 והטעים, "כי התעלמות בית משפט זה מהראיות הקיימות בתיק, איננה במקומה ואינה עושה משפט צדק".
ו.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, המתייחסת לשני היסודות שמכוחם טוענת המבקשת לזכויות במניות היקב. הועלו הטענות שכבר הועלו ונדחו בבתי המשפט הקודמים, וכן טענה כללית, כי תוצאה לפיה יוצאת המבקשת ללא כל חלק ברכוש משמעותי שנצבר בעמל משותף בתקופת הנישואין אינה סבירה. מעבר לכך נטען, כי הסתמכות בית המשפט המחוזי על התצהיר בטעות יסודה. הוטעם, כי התצהיר (אשר הוגש אגב בקשה לסעד זמני בהליך אחר) נערך ונחתם על ידי בעלה של המשיבה, ולא - כפי שטעה לחשוב בית המשפט המחוזי - על ידי המשיבה עצמה. נטען, כי בית המשפט המחוזי נתן לתצהיר משקל משמעותי, וכן נטען כי למעט במסמך זה - אשר יוחס בטעות למשיבה - המשיבה עצמה נמנעה מאמירה מפורשת, כי העברת המניות למנוח לא היתה בהסכמתה.
דיון והכרעה
ז.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת ככלל אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; בע"מ 7770/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)), ואין המקרה שלפנינו - התחום לנסיבותיו - בא בגדרים אלה. אכן, דומה כי נפלה שגגה תחת ידיו של בית המשפט המחוזי, אשר סבר כנראה כי תצהיר בעלה של המשיבה נערך על ידה. ואולם, כאמור מעלה, קביעות בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להסכמת המשיבה להעברת המניות (וליתר דיוק להיעדר הסכמה מצדה) אינן מבוססות אך על תצהיר זה: ביסודן אין הן אלא מאשרות את ממצאי בית המשפט לענייני משפחה, והן מתייחסות לעדויות המבקשת והמשיבה, ובעיקר להיעדר חתימה של המשיבה על שטר העברת הבעלות במניות (פגם היורד לשרשו של עניין). ממצאים אלה מסתברים לגופם - ואף משתלבים במכלול מערכת היחסים בין הנפשות הפועלות כפי שתיאר בית המשפט לענייני משפחה בחתימת פסק דינו - ובכל מקרה באים הם בגדרי אותם ממצאי מהימנות ועובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, קל וחומר בגלגול שלישי (בע"מ 9829/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); בע"מ 8321/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); רע"א 9405/06 אדריכל שרל דוראל בע"מ נ' פרז (לא פורסם)).
ח.
אשר לטענות שעניינן תוצאה מקפחת, יש לזכור כי בית המשפט לענייני משפחה קבע (וקביעתו אושרה בבית המשפט המחוזי) כי מניות היקב אינן נכס בר איזון, אלא נכס שקיבל המנוח מאביו וביקש להעביר לנכדיו. בתי המשפט קבעו, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שנוצר במניות שיתוף כלשהו (דומה כי אף הטענה למאמץ משותף לא הוכחה), ובית המשפט לענייני משפחה האריך להצביע על החסרים הראייתיים בגירסת המבקשת. בנסיבות אלה גם אין מקום לטענת הקיפוח, ובכל מקרה אף בהקשר זה מדובר בסוגיה עובדתית שאינה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.
ט.
סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום י"א בתשרי תשע"ג (27.9.12).
ש ו פ ט