בע"מ 2783/14 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.3.2014 (עמ"ש 16708-03-12, סגן הנשיאה י' שנלר והשופטים ק' ורדי ו- ח' ברנר ). בפסק דין זה התקבל ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב מיום 16.1.2012 (תמ"ש 11561/07, השופטת ט' קופלמן-פרדו ).

2.

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ), אזרחים ישראליים המתגוררים בארץ, נישאו ביום 16.8.2004 בנישואים אזרחיים בקפריסין. יצוין כי המבקש הוא יהודי ואילו המשיבה רשומה במרשם האוכלוסין כ"חסרת דת". ביום 19.2.2006 נולד המשיב 2, בנם של המבקש והמשיבה (להלן: הקטין ). מספר שנים לאחר מכן, עלו היחסים שבין המבקש למשיבה על שרטון, וביום 8.6.2010 הותרו נישואיהם. המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב תובענה בעניין מזונותיה ומזונות הקטין, שההליכים בה הולידו את הבקשה דנן, וכן תובענה בעניין חלוקת רכושם המשותף של המבקש והמשיבה, אשר הבקשה אינה נוגעת לה. יצוין עוד כי סוגיית המשמורת על הקטין הוסדרה בהסכמה בין המבקש למשיבה.

3.

בהידרשו לתובענה הנוגעת למזונותיהם של המשיבה והקטין, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי רמת החיים של הזוג הייתה גבוהה. בית המשפט לענייני משפחה קבע בהקשר זה כי הכנסתה של המשיבה, העובדת כקוסמטיקאית, עומדת על סך של לפחות 10,000 שקל בחודש, ואילו הכנסת המבקש, שהוא גמלאי של משרד ראש הממשלה, עומדת על 19,000 שקל נטו בחודש. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ההוצאות הדרושות למילוי צרכיו של הקטין עומדות על סך של 6,300 שקל בחודש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי החיוב במזונות הקטין חל על שני ההורים, בהתאם להכנסותיהם, ולפיכך הורה, תוך התחשבות בכך שהקטין מטופל באופן קבוע על ידי אמו וסבתו (אם המשיבה), כי חלקה של המשיבה במזונות הקטין יעמוד על 1,500 שקל לחודש. בסיכום פסק דינו, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש ישלם למשיבה בגין מזונות הקטין סך של 4,500 לחודש עד הגיעו של הקטין לגיל 18, וכי אז יפחת סכום המזונות בשני שליש עד לסיום שירות החובה של הקטין בצה"ל.

4.

המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וטענו כי המזונות שנפסקו לקטין נמוכים יתר על המידה. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור, וציין כי נראה שנפלה טעות באופן שבו בית המשפט לענייני משפחה חישב את סכום המזונות, שכן אף לפי הקביעות הכלולות בפסק הדין עצמו היה מקום לפסוק מזונות בסך של 4,800 שקל לחודש (ולא 4,500 שקל כפי שנפסקו בפועל). בית המשפט המחוזי ציין עוד כי נראה שהתשלום בגין מדור בסך של 2,080 שקל, שנכלל בגוף פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נשמט מן החלק האופרטיבי של פסק הדין. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי היה על בית המשפט לענייני משפחה לפסוק מזונות בסך של 6,300 שקל לחודש בגין צרכי הקטין בתוספת תשלום בגין מדור בסך של 2,080 שקל, בהפחתה של 25% מסכומים אלה (בגין חלקה של המשיבה) כך שבסופו של דבר הסכום בו יחויב המבקש הועמד על סך של 6,360 שקל לחודש. בשולי הדברים, העיר בית המשפט המחוזי כי חלוקת התשלום בגין צרכי הקטין ביחס של 75% למבקש ו-25% למשיבה תואמת את המודל שהוצע ב-ע"מ (מחוזי ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני (31.8.2008) (להלן: עניין פלוני ), בשים לב לכך שהקטין נמצא במשמורתה של המשיבה במשך 75% מהזמן ובמשמורתו של המבקש במשך 25% מהזמן. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי התוצאה שאליה הגיע היא צודקת, בין השאר, בהתחשב בכך שפערי ההכנסות בין המבקש למשיבה הם גדולים, ובשים לב לכך שבית המשפט לענייני משפחה השווה לכאורה בין הכנסות נטו של המבקש לבין הכנסות ברוטו של המשיבה.

5.

הבקשה דנן מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה כללית, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי יישם את פסיקתו בעניין פלוני , שבו נקבעו עקרונות חדשניים לחישוב מזונותיהם של קטינים, עקרונות שטרם נדונו בידי בית משפט זה ונוגעים לכלל הציבור. המבקש מוסיף וטוען כי עקרונות אלה סותרים את האמור בסעיף 3א(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות ) בכל הנוגע לקטינים שלא חל על מזונותיהם הדין האישי. לגופו של עניין, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התערב בחישובים שערך בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי שהוצגו ראיות התומכות בתוצאה שאליה הגיע בהתבסס על "סברות".

6.

המשיבים סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וגורסים כי הוא אינו מעורר כל שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

לאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה כללית והיא נסבה בסופו של יום על מחלוקת קונקרטית בנוגע לאופן חישוב מזונותיו של קטין, מחלוקת אשר אין להידרש לה ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים (ראו למשל: בע"ם 3315/12 פלוני נ' פלונית , בפסקה 7 (17.6.2012); בע"ם 1794/14 פלונית נ' פלוני , בפסקה ט (20.3.2014)) אשר ענייננו אינו נמנה עליהן. כן אציין כי לא התרשמתי כי למבקש נגרם עיוות דין.

8.

המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על מודל חלוקת המזונות שהוצע בעניין פלוני . אולם, למעשה בענייננו, בית המשפט המחוזי נדרש למודל זה אגב אורחא בלבד, ולכן המקרה דנן אינו המקרה המתאים לדיון בו. ניתן אף לומר כי המבקש עותר בעיקרו של דבר למתן רשות ערעור על פסק הדין בעניין פלוני , שלא היה צד לו.

9.

לא למותר להעיר, גם אם רק בשולי הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, כי לדידי התחשבות בהוצאותיהם של ההורים אינה מנוגדת לאמור בסעיף 3א לחוק המזונות, המורה כך:

"(א)

אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב)

בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

עוד בע"א 591/8 פורטוגז נ' פורטוגז , פ"ד לו(3) 449 (1982) נדרש השופט א' שינבוים לפרשנותו של סעיף 3א לחוק המזונות, שנחקק זמן קצר קודם לכן, וקבע כי לפי האמור בו "יש להביא בחשבון את הכנסות שני ההורים ואת הוצאותיהם" ( שם , בעמ' 461). קביעה זו מתחייבת לכאורה מפרשנות תכליתית של המונח "הכנסות" בהקשר דנן. ניתן לסבור כי ישנן דרכים שונות למימוש המעשי של ההתחשבות בהוצאותיהם של ההורים לצורך חלוקת נטל מזונות הילדים, וההכרעה בנוגע לדרך המיטבית לעשות כן, בין אם על פי המודל שהוצע בעניין פלוני ובין אם בדרך אחרת, אינה נדרשת בענייננו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ישא המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 שקל.