בע"מ 2002-24 בע"מ 2002-24

1.לפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (סגן הנשיא ש' שוחט, והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 48773-10-23 מיום 8.2.2024, שבגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש בבע"מ 2002/24 על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בתלה"מ 10502-09-17 מיום 5.9.2023, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתו לביטול מזונות בתו הקטינה.

2.המבקש בבע"מ 2002/24 (המשיב בבע"מ 2030/24, ולהלן: האב) והמשיבה (המבקשת בבע"מ 2030/24, ולהלן: האם) הם בני זוג לשעבר, ולהם ילדה קטינה (להלן: הקטינה), שהאב חב בתשלום מזונותיה. על רקע סירובה של הקטינה להיות בקשר עם האב, והנתק הממושך שחל ביניהם, הגיש האב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בה ביקש להקפיא, ובהמשך ביקש לבטל כליל, את תשלום דמי המזונות – וזאת בהתבסס על טענותיו לסרבנות קשר ולניכור הורי. במקביל לתביעה זו הגיש האב נגד האם תביעה נזיקית, בגין נזקים שהוסבו לו, לטענתו, מהניכור ההורי האמור.

3.בית המשפט לענייני משפחה החליט שלא להכריע בשאלת הניכור ההורי, זאת בשים לב לתביעה הנזיקית המתבררת בין הצדדים. לצד זאת, נקבע כי בנסיבות העניין, יש מקום להפחית את דמי המזונות, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בקטינה בת כ-17 שנה, המסרבת לקיים כל קשר עם אביה; בכך שלא הוכח כי הפחתת דמי המזונות תפגע בקיומה ההכרחי של הקטינה; וכן בכך שגם לאב וגם לאם "יש חלק" ביצירת המצב העגום.

ערעור שהגיש האב על פסק דין זה התקבל בחלקו על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי משנתמלאו התנאים שנקבעו בפסיקה להגדרת הקטינה כ"ילד מרדן", אין עוד הצדקה לחייב את האב בתשלום מזונותיה. ברם, בהינתן חלקו של האב בנתק שנוצר, נקבע כי צדק בית המשפט לענייני משפחה כשהפחית את דמי המזונות, חלף ביטולם כליל. עוד נקבע, כי הפחתת דמי המזונות תחול באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה, וכי על האם להשיב את דמי המזונות ששולמו ביתר. זאת, בין היתר, בשים לב לרמת החיים של האם, ולנוכח תרומתה ליצירת הנתק בין האב לקטינה.

מכאן שתי בקשות רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשת רשות הערעור שהגיש האב (בע"מ 2002/24) נטען, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי יש להפחית את דמי המזונות מאחר שמדובר ב"ילד מרדן" – תחת קיום דיון בטענת הניכור ההורי וביטול דמי המזונות בכללותם. לטענת האב, חוסר הבהירות השורר בפסיקה בכל הקשור ליחס שבין תופעת הניכור ההורי לבין קביעת דמי מזונות, מצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור.

בבקשתה (בע"מ 2030/24) של האם, נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה יש להחיל את הפחתת המזונות באופן רטרואקטיבי ממועד הגשת התביעה, סוטה מן ההלכה הפסוקה ביחס להשבת דמי מזונות ש"נאכלו". עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו בנוגע לרמת חייה של האם ולחלקה ביצירת הנתק בין האב לבין הקטינה.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשות, ששתיהן מופנות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי – מצאתי כי יש מקום לדון בהן במאוחד.

כמו כן, הגעתי למסקנה כי דינן להידחות.

6.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשות שלפניי אינן עומדות באמות מידה מצומצמות אלו.

אמנם, בקשתו של האב מעלה שאלה משפטית, שעניינה היחס בין הניכור ההורי לבין קביעת דמי מזונות. אולם, הכרעה בשאלה זו אינה נדרשת לענייננו, מאחר שבסופו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה והורה על הפחתת המזונות. איני מתעלמת מכך שבקשתו של האב הייתה לביטול מוחלט של דמי המזונות (ואכן כבר הוכרה בפסיקה האפשרות העקרונית לשלול את מזונותיו של "ילד מרדן", ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית, פס' ו (15.7.2010); בג"ץ 1208/24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פס' 3 (13.2.2024)). אולם, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין אין להיעתר לבקשה זו, ולו בהתחשב בחלקו של האב ביצירת הנתק בינו לבין הקטינה – קביעה עובדתית מובהקת שאין מקום להתערב בה. מכל מקום, איני סבורה כי נסיבות המקרה הנוכחי מתאימות לבירור השאלה העקרונית האמורה במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו והשוו: בע"מ 2783/14 פלוני נ' פלונית, פס' 8 (8.6.2014); רע"א 4476/19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 5-4 (21.7.2019); בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית, פס' 23 (29.8.2013)).

7.באשר לבקשתה של האם – זו נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, ואינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה אוסיף, למעלה מן הצורך, כי לבית המשפט שיקול דעת בנוגע להשבת דמי מזונות ששולמו ביתר, אשר מבוסס, כבענייננו, על קביעותיו העובדתיות הפרטניות – שבהן, כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (לעניין השבת דמי מזונות ראו: בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני, פס' ו (21.11.2005); בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית, פס' 6 (30.5.2011); ולעניין ההתערבות המצומצמת ראו: בע"מ 1872/24 פלוני נ' פלוני, פס' 5 (13.3.2024)).

לבסוף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין למי מהצדדים.

8.אשר על כן, בקשות רשות הערעור נדחות מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.