בע"מ 1872-24 בע"מ 1872-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' נד"ב (אב"ד), סגנית הנשיאה ח' קיציס והשופטת י' רוטנברג) בעמ"ש 15349-08-23 מיום 7.2.2024, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת מ' אליהו) בתמ"ש 5156-01-20, תמ"ש 49505-01-20 ותמ"ש 68447-02-20 מיום 31.7.2023, שבמסגרתו התקבלה תביעתו של המשיב 1 להצהרה על זכויותיו במקרקעין מושא הסכסוך בין הצדדים (להלן: המקרקעין).

2.בשנת 2011, המשיב 1, אביו של המבקש, העביר ללא תמורה את זכויותיו במקרקעין למבקש (להלן: העברת הזכויות). בחלוף שנים, על רקע סכסוך שנתגלע בין המשיב 1 למבקש, הגיש המשיב 1 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה עתר למתן סעד הצהרתי שלפיו העברת הזכויות בטלה, בין היתר, בשל היותה "חוזה למראית עין".

3.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה, וקבע כי העברת הזכויות בטלה בשל היותה חוזה למראית עין – כאשר הכוונה האמתית בבסיסה הייתה שהמקרקעין יישארו בפועל בבעלותו של המשיב 1, ואילו רישום הזכויות בהם על-שם המבקש נעשה משיקולי מס בלבד. ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), תוך שנקבע כי הערעור מכוון בעיקרו נגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, שבהם אין מקום להתערב.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.בבקשה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי המשיב 1 לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו להוכיח כי העברת הזכויות הינה חוזה למראית עין, ולסתור את רישום הזכויות במרשם המקרקעין; וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקביעתו כי המבקש הודה בעצמו בחלק מן העובדות שנטענו בפניו. עוד נטען, כי הבקשה מעוררת שאלה רוחבית בנוגע להגדרת עסקאות מתנה שהסתיימו ברישום כחוזה למראית עין.

5.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, עיון בה מעלה כי היא נטועה כל-כולה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, ונוגעת אך לקביעת תוקפה של העברת הזכויות הספציפית הנדונה. משכך, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין. זאת ועוד, עיקר טענות המבקש מופנות כלפי קביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית, וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 7933/23 פלוני נ' פלונית, פס' 3 (20.11.2023)).

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.