רע"א 2567-24 רע"א 2567-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד, והשופטות ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר) בע"א 10430-03-24 מיום 10.3.2024, שבגדרו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ל' בנמלך) בת"א 55310-12-15 מיום 1.3.2024, שבמסגרתו התקבלה תביעה נזיקית שהגיש נגדם המשיב.

2.המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים, שכניו, בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מנשיכתו על-ידי כלבם של המבקשים (להלן: הכלב) בהיותו קטין. בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי המשיב הותקף וננשך על-ידי הכלב. קביעה זו התבססה על עדויות שונות, אשר נמצאו כמהימנות על-ידי בית המשפט, וכן על בסיס מקבץ ראיות נוספות. לאור האמור, נקבע כי על המבקשים לפצות את המשיב בסכום של 106,500 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו – וזאת, אף ללא צורך בהוכחת התרשלותם, בהתאם לסעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע משטר אחריות חמורה ביחס לנזקים שנגרמו על-ידי כלב. ערעור שהגישו המבקשים על פסק דין זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום נומק היטב, והושתת על ממצאים עובדתיים שנקבעו ביסודיות רבה, אשר אין מקום להתערב בהם. עוד נקבע, כי אין מקום להתערב בגובה הפיצוי שנפסק, מאחר שאינו חורג מסכום הפיצוי הראוי בנסיבות העניין.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי, שבה נטען, בעיקרו של דבר, כי הכרעתו של בית משפט השלום התבססה על ראיות נסיבתיות בלבד, שאינן מספיקות בכדי לקבוע כי כלבם של המבקשים הוא זה שנשך את המשיב. עוד נטען, כי הראיה היחידה הקושרת את הכלב לאירוע הנשיכה היא עדותו של המשיב-הקטין, כך שמדובר בעדות יחידה המצריכה סיוע ראייתי, וכי ממילא, לטענתם, עדותו של המשיב אינה מהימנה. המבקשים מוספים וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחייתו את הערעור מבלי לקיים בו דיון במעמד הצדדים.

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או בכדי למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). מעיון בבקשה שלפניי עולה כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, ואינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" – ונראה שאף לא נטען אחרת על-ידי המבקשים. זאת ועוד, בקשת רשות הערעור מופנית ברובה כנגד קביעות עובדתית מובהקות של הערכאה הדיונית, אשר אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור כאמור (ראו, מני רבים: בע"מ 1872/24 פלוני נ' פלוני, פס' 5 (13.3.2024); בע"מ 1501/24 פלונית נ' פלוני, פס' 6 (20.3.2024)). כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש בענייננו על-מנת למנוע עיוות דין.

5.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.