בע"מ 3243/11 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, ב' בר-זיו ו ע' זרנקין ), אשר קיבל באופן חלקי את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

1.

המבקש והמשיבה נשואים זה לזו משנת 1986. במהלך נישואיהם, נולדו להם שני ילדים, שכיום הינם בגירים: בן בגיל 23 ובת בגיל 21. בשלהי שנת 1998 עזב המבקש את הדירה המשותפת, ומאז חיים בני הזוג בנפרד, כשהילדים נותרו עם אימם. מזה כשבע שנים, חי המבקש עם בת זוג אחרת, ואף נולדו לו ממנה שני ילדים. למרות הנתק בין המבקש לבין המשיבה, הם מעולם לא נפרדו בגט פיטורין, ומשכך נישואיהם מוסיפים להיות בתוקף. במסגרת התדיינויות בין הצדדים, פסק בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ביום 30/8/2000, כי על המבקש לשלם למשיבה את מזונותיה בסכום של 3,000 ₪ לחודש. סכום זה חושב באופן שנוכה כושר ההשתכרות של המשיבה, בסכום של 3,000 ₪ לחודש. המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, שקיבל את הערעור, והעלה את סכום המזונות שהמבקש חויב בו ל-6000 ₪, בקובעו כי לא ניתן לקזז ממזונות האישה את כושר השתכרותה, המהווה הכנסה רעיונית.

2.

בראשית שנת 2007, הגיש המבקש תביעה לביטול חיובו לשלם מזונות למשיבה, בטענה כי מאז מועד פסק הדין שחייבוׂ בתשלום המזונות, חל שינוי בנסיבות, וכיום המשיבה עובדת ומשתכרת למחייתה. בגדר תביעתו טען המבקש, כי המזונות הם שמניעים את המשיבה לסרב לקבלת גט שיביא את נישואיהם אל קיצם.

3.

בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' ברגמן ) קבע כי המבקש הצליח להוכיח כי חל שינוי נסיבות בנוגע להשתכרות האישה, שבניגוד לעבר – עובדת כיום בהעברת חוגי מוסיקה, שירה וריקוד בבתי ספר ובמתנ"סים באמצעות עסק משפחתי הקרוי "קשת בענן" שרשום על שם אימה. לפי קביעת בית המשפט, רישום העסק על-שם אמה של המשיבה אינו אלא מצג שווא מצדה, שנועד לאפשר את המשך תשלום מזונותיה על-ידי המבקש. עוד נקבע, כי השתכרותה של המשיבה מספיקה לצרכיה, וכי רצונה בקבלת מזונות הוא שמכתיב את סירובה להביא סוף לנישואיה עם המבקש. על רקע האמור, הורה בית משפט השלום על ביטול חיוב המבקש במזונות, אך הוסיף כי הפסקת החיוב תיעשה ממועד ההחלטה, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (לא פורסם, 7.9.1986) (להלן: הלכת סימונוב ).

4.

המבקש והמשיבה ראו לערער על פסק הדין. המבקש – בטענה כי היה מקום לקבוע שהחיוב במזונות יבוטל מיום הגשת התביעה; ואילו המשיבה בטענה שלא היה מקום לבטל את החיוב במזונות. בית המשפט דחה את ערעור המשיבה, באין עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, שלפיהן "די במעשה ידיה של [המשיבה] לסילוק צרכיה" וכן כי רישום עסקהּ של המשיבה על שם אימה נועד רק לשם המשך תשלום המזונות. בהתייחס לערעורו של המבקש, הפנה בית המשפט להלכת סימונוב , שלפיה אין לחייב בן בהחזרת תשלומים שנפסקו למזונותיו שכן סביר כי מה ששולם לו כמזונות – נצרך כבר על-ידו. בצד זה, הצביע בית המשפט על החלטתו של בית משפט זה בבע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.11.2005) (להלן: עניין פלוני ), שבו נקבע כי במקרים הולמים, ניתן יהיה להורות על השבת מזונות ששולמו ביתר. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות המקרה, על רקע הנזק שנגרם למבקש מן העובדה שהדיון בעניינו נמשך שלוש שנים; משאין מה שימנע מן המשיבה להשיב למבקש את כספי המזונות; ונוכח חוסר תום-לבה, יש לחייב את המשיבה להשיב למבקש את כספי המזונות. עם זאת נפסק, כי נוכח טענת המשיבה כי היא השתמשה בכספים ששולמו לה כדי לפרנס את עצמה ואת ילדיהם הבוגרים של בני הזוג, תחזיר המשיבה למערער מזונות של שנה אחת בלבד למפרע מיום מתן פסק הדין.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

לטענת המבקש, הלכת פלוני , אשר יצאה מלפני בית משפט זה, הינה הלכה חדשה אשר החליפה את הלכת סימונוב , וטרם נקבעו העקרונות והכללים המנחים ליישומה. לדבריו, המקרה שלפנינו הוא מקרה מתאים לקביעת המבחנים והכללים ליישומה של ההלכה החדשנית. עוד מצביע המבקש על קיומו של פער – כך לטענתו, בין יישום ההלכה שנפסקה בעניין פלוני בבתי המשפט המחוזיים השונים, המצדיק כשלעצמו את קבלת הבקשה תוך קביעת מבחנים ברורים, שימנעו קיומם של פערים מעין אלה. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי נוכח הקביעות העובדתיות החמורות שנקבעו בנוגע להתנהלות המשיבה, שגה בית המשפט המחוזי כשלא הורה על החזרת המזונות במלואם.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה, על צרופותיה, מסקנתי היא כי אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כידוע, הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי, תיוחד למקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לדיון (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלה שעליה מצביע המבקש, אין היא אלא שאלה של יישום דין קיים על מקרה קונקרטי, וככזו – אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006) ). אכן, בהחלטתו של בית משפט זה בעניין פלוני , שעליה שב בית משפט זה וחזר בבע"מ 3966/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 19.6.2006), נקבע מבחן נסיבתי לעניין השבת מזונות ששולמו ביתר, המותיר לבית המשפט שיקול דעת לעניין השבת מזונות ששולמו ביתר, אך קובע כי נוכח הלכת סימונוב , ייעשה הדבר במשורה. בגדר קביעתו, חזר בית המשפט על העיקרון שלפיו, השיקול המרכזי שינחה את בית המשפט בסוגיה זו יהיה השפעת החזרת המזונות על רווחת בן הזוג והילדים. אמת מידה זו עולה בקנה אחד עם האמור בהלכת סימונוב , שלפיו אין "מקום לחייב את הבן בהחזרת התשלומים שנפסקו למזונותיו, שהרי יש להניח שמה ששולם נצרך ומכל מקום אין כל הצדקה להטלת חיוב להחזיר כספים ששולמו למחיית הנוגעים בדבר במשך תקופה ארוכה". אין לראות, אפוא, בהחלטה בעניין פלוני שניתנה על ידי דן יחיד בבקשת רשות ערעור, משום הלכה חדשה, הטעונה הבהרה או פירוט. יצוין עוד, כי נוכח קביעתו של בית משפט המחוזי כי "יש לקחת בחשבון את טענתה של המשיבה, כי היא השתמשה בכספים אלו כדי לפרנס לא רק את עצמה, אלא גם את ילידה הבוגרים", ניתן לבדל את ענייננו, מזה שעליו הצביע המבקש בטענתו לפערים ביישום ההלכה, שבו נקבע כי " לא מדובר במזונות ילדים או מזונות אשה שלא היה לה משלה" ועל-כן הוחלט על השבת המזונות במלואם ( ראו בר"ע (ת"א) 1996/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 23.2.2009)).

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.