בע"מ 7845/19פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שעניינה גובה דמי המזונות שעל המבקש להעביר בכל חודש למשיבה, וגובה חוב המזונות שלו שנוצר בשנים קודמות.

אלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לבקשה זו: בשנת 2018 הגיש המבקש תביעה להפחתת סכום המזונות שבו חב מכוח הסכם הגירושין, בטענה שהחל משנת 2015 נפגע כושר ההשתכרות שלו. התביעה התקבלה באופן חלקי בבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר לנוכח ההכרה של הביטוח הלאומי בכך שכושר ההשתכרות של המבקש נפגע החל משנת 2015 – קביעה שאושרה גם בבית הדין לעבודה. בהתאם, בית המשפט הורה על הפחתת דמי המזונות החודשיים שבהם חב המבקש, והוסיף כי הפחתה זו תחול בדיעבד גם על דמי המזונות שבהם חב המבקש משנת 2015. זאת, כל עוד מדובר בחוב שלא שולם, ולא מדובר בסכומים שהמשיבה קיבלה לידיה בפועל – שאותם אין היא צריכה להשיב. ערעור שהגישה המשיבה התקבל באופן חלקי, תוך שנקבע כי ההפחתה בחיוב החודשי תהיה בסכום נמוך יותר מזה שנקבע. עוד נקבע כי התביעה הוגשה בשנת 2018, ולכן הפחתת החוב האמורה תהיה רק ממועד הגשת התביעה בשנת 2018, ולא משנת 2015.

מכאן הבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור, שבמרכזה טענת המבקש כי הפחתת דמי המזונות צריכה להיות כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה – כבר משנת 2015, וזאת בהתאם להכרה בכך שכבר במועד זה נפגע כושר ההשתכרות שלו. בשולי הדברים נטען גם כי יש להפחית את דמי המזונות בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע בבית המשפט המחוזי. המשיבה, מנגד, טוענת כי טענות המבקש אינן מעוררות סוגיה שמצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי.

2.

כידוע, שיעור דמי מזונות הקטינים שבהם חב אדם ניתן לשינוי במקרים המתאימים. זאת ועוד, הפסיקה הכירה בכך שלעיתים הפחתת חוב המזונות החודשי תחול גם בדיעבד, ביחס לדמי מזונות שבהם חב אדם בתקופה שקדמה לתאריך הקביעה השיפוטית. יחד עם זאת, הפסיקה הוסיפה וקבעה " מבחן נסיבתי לעניין השבת מזונות ששולמו ביתר, המותיר לבית המשפט שיקול דעת לעניין השבת מזונות ששולמו ביתר, אך קובע כי... ייעשה הדבר במשורה. בגדר קביעתו, חזר בית המשפט על העיקרון שלפיו, השיקול המרכזי שינחה את בית המשפט בסוגיה זו יהיה השפעת החזרת המזונות על רווחת בן הזוג והילדים. אמת מידה זו עולה בקנה אחד עם האמור בהלכת סימונוב ,

שלפיו אין 'מקום לחייב את הבן בהחזרת התשלומים שנפסקו למזונותיו, שהרי יש להניח שמה ששולם נצרך ומכל מקום אין כל הצדקה להטלת חיוב להחזיר כספים ששולמו למחיית הנוגעים בדבר במשך תקופה ארוכה'" ( בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (30.5.2011), וההפניות שם).

כללו של דבר, הפחתה של דמי מזונות "לאחור", במקום שבו הנתונים שמצדיקים את ההפחתה מתייחסים גם לעבר, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. שיקול דעת זה יש להפעיל בהתאם למידת ההשפעה של הפחתת דמי המזונות על הזכאים למזונות. בפסיקה שצוטטה הובאו שתי דוגמאות שבהן אין מקום לחייב, ככלל, החזרת תשלומי מזונות: אחד, כאשר מה ששולם כבר נצרך. שני, כאשר מדובר בהחזרת כספים ששולמו ביחס לתקופה ארוכה. ודוקו, מדובר בדוגמאות בלבד, ובכל מקרה קונקרטי יש להכריע על פי נסיבותיו. הפסיקה הכירה גם באפשרות שבית המשפט יורה על השבת כספים ששולמו ואולי אף נצרכו – והכל בהתאם לכלל שלפיו יש לבחון את השפעת ההשבה על רווחת הזכאים למזונות (ראו למשל בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני , פסקה ו (21.11.2005)).

3.

נשוב לנסיבות המקרה. האירוע שביסוד הפחתת המזונות, שאותה אישרו שתי ערכאות קמא, התרחש בשנת 2015. ברם, בית המשפט המחוזי קבע – באוקטובר 2019 – כי הפחתת דמי המזונות תחול גם לאחור רק עד למועד הגשת התביעה בינואר 2018. לשיטת המבקש נדרש היה להפחית את סכום המזונות בדיעבד ביחס לתקופה של ארבע שנים, ולא רק לתקופה של כשנתיים ממועד מתן ההכרעה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. דא עקא, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי – הפחתה של כשנתיים ולא של ארבע שנים – עולה בקנה אחד עם הפסיקה שהוצגה לעיל, שמכירה בכך שיש קושי להפחית דמי מזונות לאחור כאשר מדובר בתקופה ארוכה. הכרעה כזו מכירה בכך שיש שני צדדים להליך ויש לאזן בין האינטרסים של שניהם. גם אם מנקודת מבטו של החייב יש הצדקה להפחתת הסכום, אפילו ביחס לתקופה ארוכה, מנקודת מבטו של הזכאי מדובר בסכום מזונות שכבר נפסק לטובתו וניתן להסתמך עליו, ולו כחוב ולא כתשלום מיידי. הכלל הוא, כאמור, ההשפעה של ההפחתה על הזכאים למזונות, והשפעה כזו – כאשר מדובר בתקופה ארוכה – יכולה להיות גם אם מדובר בחוב מזונות שנצבר.

נוסיף עוד כי המקרה שלנו שונה ממקרים אחרים שבהם הכירה הפסיקה בהפחתת סכום המזונות בדיעבד או הייתה נכונה להכיר בכך באופן עקרוני: מקרים שהתייחסו למזונות זמניים , שהתברר כי הם גבוהים מדי; מקרים שבהם הופחת סכום המזונות לאחר שבהליכים ערעוריים נקבע שהסכום שנפסק מלכתחילה גבוה מדי; או כאשר ההפחתה נבעה מהכרה בכך שמצבו הכלכלי של הזכאי טוב מזה שהציג, ולפיכך עליו להשיב חלק מהכספים שקיבל (ראו למשל בע"מ 3243/11 ובע"מ 4589/05 הנ"ל, והאסמכתאות הרבות שם)). בשונה ממקרים אלה, אצלנו מדובר בחוב מזונות "פסוק", ולא זמני, שהופחת כעבור כמה שנים באותה ערכה, לנוכח שינוי מצבו של החייב-המבקש – ולא לנוכח הסתרת נתונים מצד המשיבה. בנסיבות אלה, הכרעת בית המשפט המחוזי והאופן שבו הפעיל את שיקול דעתו הם פרטניים ולא עקרוניים, ואין הם סוטים מגבולות ההלכה הפסוקה. המסקנה אינה מעוררת אפוא שאלה משפטית עקרונית או יוצרת עיוות דין, ואין מקום להידרש להליך פעם נוספת בגלגול שלישי. זהו גם דינן של יתר טענות המבקש ביחס לסכום המזונות כולו – כגון הטענות נגד השיעור שנפסק ברכיב של "דמי טיפול". טענות אלה, שעוסקות בפרטים הקונקרטיים של התיק, הן ערעוריות באופיין, ואף המבקש לא טען כי הן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.

4.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.