בע"מ 2795-24 בע"מ 2795-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.3.2024 (רמ"ש 9439-03-24, סגנית הנשיאה ו' פלאוט). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 7.2.2024 (תמ"ש 63816-07-20, השופט א' אליעז).

2.מקורו של ההליך דנן בסכסוך משפחתי בין המבקש והמשיבה 1, שהם אחים, ביחס לירושה שהותירה להם אמם, אשר הלכה לעולמה ביום 28.6.2014 (להלן בהתאמה: האחות ו-המנוחה). המשיבה 2 היא ביתה של המשיבה 1 ואחייניתו של המבקש (להלן: האחיינית). למבקש ולאחות שלושה אחים נוספים (להלן: היורשים), ובהתאם לצוואתה של המנוחה כל אחד מהם זכאי לחמישית מעיזבונה. בהקשר הנוכחי, אינני נדרשת למכלול ההיבטים של סכסוך זה, שבו הצדדים חלוקים ביניהם בנושאים רבים, אלא רק לעובדות העולות מן החומרים שבפניי ואשר נדרשות להכרעה בבקשה דנן.

3.המנוחה הייתה בעלים של נכס מקרקעין בנתניה (להלן: הנכס), ויורשיה החליטו למכור אותו ולחלוק בתמורה בהתאם לצוואתה. ביום 27.8.2017 התקשרו היורשים עם קונים בחוזה למכירת הנכס בסך של 4.75 מיליון שקלים. מבלי להידרש לכלל פרטי הסכסוך, יצוין בתמצית כי המבקש, שהוא עורך דין במקצועו, ניהל את המכירה של הנכס, ולטענתו האחות צברה חובות כלפי עיזבונה של המנוחה וכלפיו באופן אישי (להלן: החובות). להשלמת התמונה יצוין כי האחות חתמה על חוזה ולפיו חלקה בעיזבון שייך בפועל לאחיינית, והיא מחזיקה בו עבורה בנאמנות.

4.ביום 31.12.2019 הגישה האחיינית תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כנגד המבקש, ויתר היורשים, כנתבעים פורמליים, שבה טענה כי המבקש קיזז ללא הסכמתה עשרות אחוזים מחלקה ברווחי מכירת הנכס, בניגוד לאמור בצוואה (תמ"ש 75775-12-19 (להלן: התביעה הראשונה)). ביום 28.7.2020 הגיש אף המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כנגד המשיבות, ובה ביקש להורות להן לשלם לו סך של כ-370,000 שקלים בגין חובות שונים שיש להן כלפיו לטענתו. תביעה זו היא העומדת ביסוד ההליך שבפני (להלן: התביעה השנייה). ביום 25.3.2021 קיים בית המשפט לענייני משפחה דיון קדם משפט בשתי התביעות יחד. בהחלטתו שניתנה בתום הדיון הורה בית המשפט לענייני משפחה לצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים בתביעות, לרבות הליכי גילוי המסמכים, וציין כי הצדדים יוכלו להגיש בקשות מתאימות לשם כך.

5.ביום 8.4.2021 המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לחתימה על פסיקתה בכל הנוגע לגילוי המסמכים במסגרת התביעה השנייה, ובמרכזה בקשה לגילוי מידע רב ביחס למשיבות בכל הנוגע לתקופה של למעלה מעשור קודם להגשת התביעה, כמו גם מידע רב נוסף ביחס ליורשת נוספת (להלן: בקשת הפסיקתה המקורית). ביום 20.1.2022 הגישה האחיינית התנגדות לבקשה וטענה כי היא כללית מדי.

6.ביום 19.9.2022 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לאחר שלא מצא כיצד קבלתה תסייע בבירור התביעות, וכן לאחר שקבע כי היא גורפת ולא מנומקת. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש רשאי להגיש בקשה מנומקת ומצומצמת יותר. ביום 6.11.2022 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה ביום 8.11.2022 על הסף, תוך שצוין כי הבקשה מצויה בגדרי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) (רמ"ש 9659-11-22, סגנית הנשיאה פלאוט). במקביל לכך, ביום 16.4.2021 הגישה האחיינית לבית המשפט לענייני משפחה פסיקתה לגילוי מסמכים מצד המבקש, וביום 16.12.2021 בית המשפט לענייני משפחה חתם עליה.

7.ביום 5.12.2022 הגיש המבקש פסיקתה מתוקנת לחתימה (להלן: בקשת הפסיקתה המתוקנת), מצומצמת יותר בהשוואה לדרישותיו המקוריות. ביום 15.12.2022 הגישו המשיבות את התנגדותן גם לבקשתו זו. מבלי לפרט, ביום 19.9.2023 הורה בית המשפט לענייני משפחה למבקש להגיש פסיקתה מתוקנת אשר תכלול רק חלק מדרישות הגילוי (להלן: ההחלטה מיום 19.9.2023).

8.המבקש לא עשה כן, וביום 1.1.2024 הגישה האחיינית בקשה לקביעת מועד לדיון בהליך למרות שטרם הושלם שלב גילוי המסמכים מצדו של המבקש. בתגובתו מיום 8.1.2024 טען המבקש כי ללא גילוי המסמכים לא ניתן לקדם את הדיון בהליך, וביקש מבית המשפט לענייני משפחה לעיין מחדש בהחלטתו מיום 19.9.2023. ביום 9.1.2024 הגישו המשיבות את התנגדותן לכך. ביום 7.2.2024 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה והורה למבקש להגיש פסיקתה מתוקנת בתוך שבוע (להלן: ההחלטה מיום 7.2.2024).

9.מבלי לפרט יצוין כי מעת לעת הגישה האחיינית בקשות לקביעת דיון בתביעות, בשל העיכוב הרב שחל בהתקדמות ההליך. ביום 26.2.2024, לאחר שהמבקש לא הגיש בקשה חדשה לחתימה על פסיקתה בהתאם להחלטה מיום 7.2.2024, קבע בית המשפט לענייני משפחה דיון הוכחות בשתי התביעות ליום 9.10.2024.

10.ביום 5.3.2024 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה מיום 7.2.2024 שבה טען כי היה על בית המשפט לענייני משפחה לחתום על נוסח הפסיקתה שהוגשה לו "כפי שהיא ערוכה", וביום 7.3.2024 בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי שמדובר בהחלטה דיונית אשר לערכאה הדיונית מסור ביחס אליה שיקול דעת רחב, וכי לא נפל בה פגם. בית המשפט המחוזי אף העיר על כך שבקשת רשות הערעור הוגשה על ההחלטה מיום 7.2.2024 ולא על ההחלטה מיום 19.9.2023.

11.הבקשה שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרם של דברים, חוזר המבקש על טענותיו לפיהן שגו הערכאות הקודמות בקבען כי שתי הפסיקתאות שהגיש היו גורפות מדי. עוד טען המבקש כי עניינו מעלה שאלה עקרונית הנוגעת להוגנות התקדמותו של ההליך מבלי שאחד הצדדים השלים את גילוי המסמכים.

12.דין הבקשה להידחות מן הטעם שהיא עוסקת בגילוי מסמכים כללי ועל כן נופלת בגדרו של סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (ראו: בע"ם 5703/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (9.12.2020); בע"ם 8673/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (10.1.2024)). למעלה מן הצורך אוסיף כי הערכאות הקודמות אפשרו למבקש במספר הזדמנויות, גם אם באופן מצומצם בהשוואה לבקשתו המקורית, להשלים את הליך גילוי המסמכים – אך הוא מיאן לפעול בהתאם לכך. בשלב זה, ניתן לקוות כי ההליך שהחל כבר לפני מספר שנים יוכל להתקדם לגוף הדברים.

13.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.