בע"מ 2936/07 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, י' כהן וי' וילנר), בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא צ' קינן).

1.

המשיבות הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה להכרה באבהות המבקש כלפי המשיבה 2 ( להלן: הקטינה ), וכן תביעה לחיוב המבקש לשאת במזונות הקטינה. המשיבה 1 ( להלן: המשיבה ) היא אמה של הקטינה.

לאחר התדיינות שנמשכה לאורך שש שנים וחצי קבע בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו כי המבקש הוא אביה של הקטינה, וחייב את המבקש לשאת במזונות הקטינה בסכום של 1600 ש"ח לחודש החל ביום הגשת התביעה.

בית המשפט לענייני משפחה פירט באריכות את התנהלות המבקש שהביאה להתארכות הדיון. בין היתר, במהלך השנים התחמק המבקש מביצוע בדיקת הרקמות הפשוטה ו"נקט בכל תכסיס כדי להימנע מביצוע הבדיקה". מספר פעמים חזר בו המבקש מהסכמתו לביצוע הבדיקה, חרף טענתו כי הוא אינו אבי הקטינה.

נוכח התנגדות המבקש לביצוע הבדיקה נבדקו בשלב הראשון במרכז הרפואי על שם רבין רק המשיבות ובעלה לשעבר של המשיבה, ובחוות הדעת שנערכה על ידי ד"ר קליין בעקבות הבדיקה נמצא שהבעל לשעבר אינו אבי הקטינה.

בהמשך הסכימו המשיבות לביצוע בדיקות נוספות בנוכחות כל המעורבים, אולם המבקש סיכל גם בדיקות אלה מספר פעמים.

לאור התחמקויותיו של המבקש חייבוֹ בית המשפט לענייני משפחה בתשלום מזונות זמניים. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על קביעה זו, ובמהלך הדיון בבקשה הסכים המבקש לביצוע בדיקת הרקמות. בא כוחו של המערער הציע, כי על מנת לחסוך בהוצאות ייבדק המבקש בלבד, והתוצאות יושוו לתוצאות הבדיקות שנערכו למשיבות קודם לכן. לאור זאת הורה בית המשפט, כי הבדיקה תבוצע במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, במתכונת שהוצעה על ידי בא כוח המבקש ובכפוף לאישורו של פרופ' פולק מהמרכז הרפואי רמב"ם.

ביום 29.7.2002 בוצעה הבדיקה למבקש, תוצאותיה הושוו לבדיקה שנערכה למשיבות, והפרופ' פולק קבע, כי קיימת הסתברות של 99.9% לכך שהמבקש הוא אביה של הקטינה. קביעה זו נעשתה לאחר שלבקשת פרופ' פולק ובהסכמת ד"ר קליין בוצעה בדיקה חוזרת של סיווג הרקמות של הקטינה.

המבקש ביקש לחקור את ד"ר קליין ופרופ' פולק, ובעקבות כך נחקרה ד"ר קליין על חוות דעתה. לאחר מכן המבקש ויתר על חקירתו של פרופ' פולק.

גם לאחר כל זאת הסכימו המשיבות לבצע בדיקה נוספת, אך המבקש סירב לכך, ובהזדמנות אחת התנה את הסכמתו לביצוע בדיקה נוספת בכך שהבדיקה תיערך "במעבדה מוסמכת בחו"ל".

בית המשפט לענייני משפחה ציין, כי הן המבקש והן המשיבה הותירו עליו "רושם קשה ביותר" אשר הקשה עליו לקבוע ממצאים עובדתיים על יסוד עדויותיהם. ברם בסופו של יום, ונוכח הראיות המדעיות, קבע בית המשפט את ממצאו בדבר אבהות המבקש.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וטענתו המרכזית היתה שבדיקת הרקמות עליה נסמך בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו היא פגומה. לשיטת המבקש, הפגם בבדיקה נובע מכך שהדגימות לצורך ביצוע הבדיקה לא נלקחו במעמד אחד בו נכחו יחדיו המבקש, המשיבות ובעלה לשעבר של המשיבה, אלא שהדגימות מהמשיבות ומהבעל נלקחו בחודש ספטמבר 2001 במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין, ואילו הדגימה מהמבקש נלקחה במרכז הרפואי רמב"ם בחודש יולי 2002.

בית המשפט המחוזי סקר את השתלשלות הדיונים ואת ממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי קביעת ממצא האבהות נעשתה על בסיס ראייתי מוצק ואיתן, אשר בבסיסו מונחות הראיות המדעיות ולצידן התנהגותו המתחמקת והפתלתלה של המבקש.

ביחס לבדיקת הרקמות "הפגומה", כטענת המבקש, נקבע כי המבקש מושתק מלטעון כי נפל פגם בבדיקה. זאת, במיוחד לאחר שניתנה לו ההזדמנות לחקור את המומחים ולאחר שויתר על חקירת פרופ' פולק. בנסיבות אלה, כך נקבע, יש לפרש את הויתור על החקירה כהסכמה למסקנות חוות הדעת.

בעקבות כך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש בנוגע לקביעת אבהותו על הקטינה. בית המשפט לא מצא גם מקום להתערב בקביעות בית המשפט לענייני משפחה בעניין סכום המזונות שנפסק.

3.

מכאן הבקשה שבפני. בבקשתו טוען המבקש כי התנהגותו יכולה אמנם לשמש בסיס לחיובו בהוצאות, אולם אינה יכולה לשמש בסיס לקביעת ממצא ראייתי. לטענתו, שאלת אבהותו צריכה להיבחן במנותק משאלת אופן התנהגותו בדיונים בפני בית המשפט לענייני משפחה. עוד טוען המבקש, כי רמת ההוכחה אותה יש לדרוש בעת קביעת אבהות היא רמת הוכחה בדרגה של ודאות מלאה, שכן זוהי קביעה מכרעת המשפיעה על חייהם של האב ושל הילד, ואין זה ראוי להותיר אפילו צל צילו של ספק בליבו של הילד סביב זהות אביו.

לשיטת

המבקש, אין לאפשר בדיקת רקמות הנעשית במעמד צד אחד בלבד, שכן זו לעולם תהיה בדיקה חשודה. גם אם נניח כי המבקש נתן הסכמה דיונית לעריכת הבדיקה, לטענתו אין ההכרה באבהות יכולה להיות מוכרעת על יסוד הסכמות דיוניות, אלא רק בהסתמך על הכרעה מהותית.

לפיכך, טוען המבקש, כי כאשר מדובר באבהות יש להתיר את קיומה של בדיקה נוספת, גם אם נראה לכאורה שבדיקה זו לא תשרת תכלית כלשהי.

המשיבה בתשובתה מציינת, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו מושתת רק על בדיקת הרקמות, אלא בית המשפט מצא חיזוקים לגרסת המשיבה בראיות חיצוניות שונות.

באת כוח הקטינה טוענת, כי כבר נפסק בעבר שרמת ההוכחה הדרושה בתביעות אבהות היא אותה רמה הנוהגת במשפט האזרחי ולא מעבר לכך. עוד מציינת באת כוח הקטינה, כי פרופ' פולק ענה לשאלות ההבהרה של המבקש באופן חד משמעי, וציין כי גם על פי הבדיקה הראשונה שערך לא היה מקום לשלול את אבהות המבקש על הקטינה.

שתי המשיבות שבות ומדגישות את העיכובים הרבים שנגרמו להתדיינות בתיק עקב התנהגותו של המבקש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות על נספחיהן, מוצא אני כי דין הבקשה להידחות.

אין חולק כי חשיבותה של ההכרעה בשאלת האבהות הרת גורל היא לאב ולבתו. עם זאת, אין המקרה מעורר כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך הקונקרטי, ועל כן אין הוא מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענות המבקש תחומות בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הקונקרטי, ואינן מעלות שאלה עקרונית כלשהי. טענת המבקש, לפיה רמת ההוכחה הנדרשת בתביעת אבהות היא ברמה של ודאות מוחלטת ומלאה, מנוגדת להלכה שיצאה מבית משפט זה, ואין המבקש מציג כל טעם שיצדיק בחינת שינוי הלכה זו (ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי , פ"ד לה(1) 736 (1980)).

הדברים נכונים ביתר שאת שעה שבניגוד לטענותיו של המבקש לא התעורר ספק של ממש בתוקפה של בדיקת הרקמות שנערכה לו ובמסקנות שהסיקו ממנה בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, מה גם שהמבקש הוא שויתר על חקירת פרופ' פולק (השוו: ע"א 2558/91 פלונית נ' פלוני , פ"ד מז(2) 8 (1993)). יתירה מכך, בית המשפט לענייני משפחה לא ביסס את פסק דינו על בדיקת הרקמות בלבד, אלא תמך את גרסת המשיבה בראיות חיצוניות נוספות, ובהן התנהגות המבקש והתחמקותו מלעבור את הבדיקה (ראו ע"א 548/78 הנ"ל).

לאור כל זאת, אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבות בסכום של 12,000 ש"ח.