בע"מ 8268/13 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה הינם מוסלמים, אשר נישאו בהתאם לדין השרעי ביום 24.4.2001 (כאשר המבקש היה נשוי לאישה אחרת) והתגרשו ביום 6.3.2007 בבית הדין השרעי. במהלך תקופת הנישואין, נולדו שני הקטינים (קטין יליד 2002, וקטינה ילידת 2006). בתעודת הגירושין נרשם כי שני הקטינים נולדו "על מיטת הנישואין החוקית", והמבקש נרשם במשרד הפנים כאבי הקטינים.

2.

המשיבה הגישה תביעת מזונות ראשונה לבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2002, בהתייחס לקטין. בשנת 2003 נפסקו מזונות זמניים אשר אושרו במהלך שנת 2004 כמזונות קבועים (900 ש"ח לחודש). בשנת 2007 הגישה המשיבה תביעת מזונות לבית הדין השרעי בהתייחס לשני הקטינים. ביום 19.6.2007 ניתן פסק דין של בית הדין אשר פסק מזונות לקטינה, בהסכמת המבקש (900 ש"ח לחודש). בשנת 2009 הגיש המערער תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לשלילת אבהותו על הקטינים.

3.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת א' מירז ) החיל את הדין השרעי, ומצא כי התקיימו התנאים לקיום "חזקת האבהות" לפי דין זה, מהטעמים הבאים: במועד לידת הקטינים הצדדים היו נשואים; חלפו למעלה מששה חודשים מיום עריכת הנישואין ועד לידת הקטין; המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת תביעתו הכופרת באבהות ולא הוכחה טענתו כי לא קיים יחסי אישות עם המשיבה במועדים הרלוונטיים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש הודה בפני בית הדין השרעי באבהותו בכך שהסכים לתשלום המזונות ואף חתם על תצהיר להוצאה לפועל שבו הוא מודה כי הוא אבי הקטינים. כמו כן קיבל בית משפט לענייני משפחה את העובדה כי נחתם בין הצדדים הסכם לחיים משותפים ביום 9.11.2009, שבו צוין מפורשות כי הקטינים נולדו מנישואי הצדדים והם ילדיהם המשותפים, כי התובע מכיר באבהותו, וכי הוא מתחייב למחוק את תביעתו לשלילת האבהות. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המבקש כי חתימתו על המסמך זויפה. בצד האמור, נדחתה בקשת המבקש לביצוע בדיקת רקמות, משנמצא שאין בבדיקה כדי לקדם את טובת הקטינים וכי המבקש לא הצביע על צורך ממשי בביצוע הבדיקה הגובר על פגיעה העלולה להיגרם לקטינים כתוצאה מהבדיקה.

4.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטות ש' שטמר, י' וילנר ו- ר' למלשטריך-לטר ) דחה את ערעור המבקש על פסק הדין. נמצא כי המבקש הודה באבהותו כלפי הקטינים באופן עקבי ומתמשך, ולכן מכוח המניעות וההשתק השיפוטי הוא מנוע מלטעון לשלילת אבהותו. עוד נקבע כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, לעניין האפשרות שהמשיבה הרתה למבקש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי רישום פרטי הקטינים במרשם התושבים (כילדיו של המבקש) מהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו והמבקש לא הרים את הנטל לסתירת חזקה עובדתית זו. בית המשפט הוסיף כי אין עילה להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה, שנסמכה על תסקיר של עובדת סוציאלית, כי אין זה לטובת הקטינים לבצע בדיקת אבהות גנטית, וכי ממילא לא הצביע המבקש על צורך ממשי בקיום בדיקה זו. למעלה מן הצורך צוין כי גם במסגרת הדין השרעי לא היה ניתן למבקש מבוקשו.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש שב וטוען כי הקטינים אינם ילדיו. לדבריו, הראיות שהוצגו לבית המשפט לענייני משפחה מלמדות כי לא קיים יחסי אישות עם המשיבה מעבר לחודש הראשון לנישואיהם; כי חתימתו על הסכם החיים המשותפים (שבו הודה לכאורה באבהותו) זויפה; כי מסמכים רפואיים מלמדים שלא ייתכן שהמבקש הוא אבי הקטינה, מכיוון שהיה בבית הסוהר בתקופה הרלוונטית; כי המשיבה אינה מהימנה, וממצא זה עולה בבירור מפסק דין במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו (שבו הייתה המשיבה המתלוננת); כי טובת הילדים היא לדעת מיהו אביהם האמיתי, ולכן אין מניעה לבצע את הבדיקה כפי דרישתו. במסגרת הבקשה נטען גם כי שופטת בית המשפט לענייני משפחה גיבשה את דעתה בנושא תביעת המבקש והמליצה לו לחזור בו מן התביעה, אף לפני שהוגשו הסיכומים בתיק. לשיטת המבקש, די בכך כדי להצדיק את החזרת הדיון לערכאה הדיונית.

6.

לאחר בחינת הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך הקונקרטי, ועל כן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); בע"מ 2936/07 פלוני נ' פלונית (25.3.2008)). רבות מן ההשגות המועלות בבקשה דנן מכוונות לקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית; בין היתר, טענות לעניין זיוף ההסכם, וקביעות המהימנות ביחס לעדות המשיבה ועדים אחרים. הלכה היא, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, והדברים אמורים אף ביתר שאת ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין (23.10.2006); רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (28.3.2011)). גם בטענות האחרות שהעלה המבקש לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור.

7.

אשר לטענות שהעלה המבקש נגד שופטת בית המשפט לענייני משפחה – הרי שמדובר בטענות פסלות שאין מקומן בגדרי ההליך הנוכחי. ככל שהמבקש סבר בעת הדיון כי הופעל עליו לחץ בלתי הוגן, היה רשאי להעלות טענות אלו בבקשה לפסלות שופט שיש להגישה ללא שיהוי (השוו: רע"א 5396/11 דביר נ' שבח , פסקה 5 (3.8.2011)). ככל שעולה מן הבקשה שלפניי, המבקש בחר שלא לעשות כן.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שנלווית לה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.