בע"מ 3017/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא שנלר והשופטים ד"ר ורדי (כתארו אז) ו ברנר ) מיום 26.3.14 בעמ"ש 51281-07-13, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופט בן ארי ) מיום 24.6.13 בתמ"ש 31220-04. עניינה של הבקשה – מחלוקת הנוגעת לשוויים של מקרקעין, אותם ירשו הצדדים.

רקע

ב.

כעולה מן המסמכים שבתיק, אביה של המבקשת הוא סבם של המשיבים, קרי, המבקשת היא דודתם (מנישואים שניים של האב-הסב). בצוואה מיום 8.4.76 חילקו הוריה של המבקשת את רכושם. הנכסים דלא ניידי (זכויות בְּמשק מסוים) חולקו בצוואה כדלקמן – שלושה רבעים (3/4) למבקשת, והרבע הנותר למשיבים. אביה של המבקשת (סבם של המשיבים) הלך לעולמו ביום 21.11.79, ואמהּ נפטרה ביום 27.11.97.

ג.

בשנת 2004 הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (תמ"ש 31220-4), בה התבקש בית המשפט להורות למבקשת לשלם להם את השווי הכספי של 1/4 מהזכויות במשק. בהחלטה מיום 4.2.08 נאמר, כי הצדדים הסכימו שראשית תוכרע שאלת היקף זכאותם של המשיבים במשק, ובשלב שני תוכרע שאלת שווי הזכויות. עוד נאמר, כי ההכרעה בשאלת השווי "תיפול בין שבהסכמה ובין שעל פי אומדן שיינתן על ידי שמאי מקצועי".

ד.

בפסק דינו מיום 27.12.09 קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי הוא "מקבל את התביעה לפיצוי כספי עבור חלקם של התובעים [המשיבים – א"ר], כמפורט בצוואה המשותפת" (פסקה 74), היינו – הם זכאים ל-1/4 משווי הזכויות במשק.

ה.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 8497-02-10). בדיון שהתקיים ביום 6.2.11 הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984. בפסק דינו מיום 7.2.11 קבע בית המשפט, כי חלקם של המשיבים במשק יעמוד על 21%.

ו.

ביני לביני, ביום 9.3.10, מינה בית המשפט לענייני משפחה שמאי לשם הערכת שווי הזכויות של המשיבים. בית המשפט הורה לשמאי להעריך את שווי המשק נכון ליום 27.11.97 (מועד פטירתה של אם המבקשת). ביום 20.6.10 הורה בית המשפט להעריך את שווי המשק לפי שתי אפשרויות: האחת – שווי המשק נכון ליום 27.11.97, והשניה – שווי המשק נכון למועד ההחלטה (20.6.10). חוות דעתו של השמאי הוגשה ביום 12.9.10, וצוין בה כי "במועד הקובע הנחלה כללה זכות למגרש בהרחבה". השמאי נחקר במשך שלוש ישיבות על חוות דעתו.

ז.

בפסק דינו מיום 24.6.13 קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי יש להעריך את חלקם של המשיבים במשק לפי שוויו נכון ליום 27.11.97 (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית). נאמר, כי "רק חוות דעתו של השמאי ... תקבע את שווי המשק, כפי שהסכימו הצדדים ... (ובין היתר משמעות קביעה זו היא כי שווי המשק כולל אף את שווי ההרחבה)". המבקשת חויבה לשלם למשיבים סך 579,688 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

ח.

ערעור שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי (עמ"ש 51281-07-13) נדחה ביום 26.3.14, מפי השופט (כתארו אז) ד"ר ורדי. בפסק הדין נאמר, כי "אין להתערב בקביעת שמאי ובית משפט קמא שבמועד הקובע הנחלה כללה זכות למגרש בהרחבה", כי "המערערת [המבקשת – א"ר] לא הוכיחה שהזכות למגרש בהרחבה לא היתה קיימת בעת עריכת הצוואה", וכי "גם אם בצוואה לא נאמר מפורשות שמורישים גם זכויות למגרש בהרחבה וגם אם זכות זו לא היתה קיימת בעת עריכת הצוואה הרי ההורשה הינה של הזכויות בנחלה והורשה זו כוללת גם זכויות עתידיות ש'יוולדו' כתוצאה מהזכויות בנחלה".

הבקשה

ט.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען בין היתר כי הערכת שווי המשק לא היתה צריכה להביא בחשבון את הזכות לקבלת מגרש בהרחבה, הואיל וזו לא נזכרה בצוואה ובכתב התביעה שהגישו המשיבים. נטען, כי מהמבקשת נשללה הזכות להציג ראיות בהקשר זה, ועל כן נגרם לה עיוות דין.

הכרעה

י.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף ניסיונה של המבקשת להעטות על בקשתה מחלצות משפטיות כלליות, הריהי תחומה לדל"ת אמותיו של המקרה דנא, ועניינה בשאלה הקונקרטית הנסבה על שוויו של המשק אותו הורישו הוריה המנוחים של המבקשת. ככזו, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

יא.

גם לגוף הדברים קיים קושי להיעתר לבקשה. כמפורט מעלה, המבקשת יוצאת כנגד הבאת ערכו של המגרש להרחבה בגדר קביעת שווי המשק. בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשת לא הוכיחה שבעת עריכת הצוואה לא היתה קיימת הזכות למגרש בהרחבה. לטענת המבקשת, נמנעה ממנה האפשרות להציג ראיות. ואולם, לפי ההחלטה מיום 4.2.08, על ההכרעה בנוגע לשוויו של המשק ליפול לפי חוות דעתו של השמאי. גם בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 27.12.09 נאמר (פסקאות 76-75), כי לצורך הערכת שווי המשק יודיעו הצדדים מהן הראיות אותן הם מבקשים להציג, ו" רק כאלה המונחות כבר בתיקי בית המשפט " (הדגשה הוספה). במהלך ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ניתנה למבקשת האפשרות להעביר לשמאי מסמכים בסוגית המגרש להרחבה, ואף לחקור אותו בעניין (ראו החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מימים 27.3.11, 5.4.11, 19.4.11 ו-2.10.11). נזכיר, כי השמאי נחקר במשך שלוש ישיבות על חוות דעתו. בנסיבות אלה, סבורני כי קיים קושי רב להלום את טענתה של המבקשת, מעבר לכך שגם טענה זו תחומה – במובהק – לנסיבותיו של המקרה.

יב.

יתר על כן: כמפורט מעלה, לגישתו של בית המשפט המחוזי, הורשת הזכויות במשק לפי הצוואה כוללת גם הורשה של זכויות עתידיות; בית המשפט הביא דוגמה (פסקה 10), לפיה "אם לאחר הצוואה יופשרו שטחים חקלאיים לשטחים בעלי זכויות בניה, האם תוכל המערערת לטעון כי שטחים אלו לא נכללים בצוואתה כי כשנעשתה לא היה ניתן להפשיר את השטחים? ברור שלא…" דברים אלה, בכל הכבוד, נכוחים ככלל, ככל שאין טעם מבורר לסטות מגישה זו – וכזה לא נמצא לנו. והנה בבקשה נטען, "מדוע שלא יינתן פירוש דווקני להוראות הצוואה, הקובע מפורשות מהו הנכס המונחל, שאותו בלבד יש להעריך לצורך קביעת שוויו", קרי – לשיטתה של המבקשת מדובר, לאמיתו של דבר, במחלוקת הנסבה על פרשנותה של הצוואה. אלא שכידוע, "שאלת פרשנותה של צוואה ספציפית אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (בע"מ 852/07 פלוני נ' פלונית (2007)), ומקרה זה אינו חורג מכך ומן הפרשנות הפשוטה.

כללם של דברים

יג.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.