בע"מ 3070/10 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים ח' בן-עמי, ת' בזק-רפפורט ו- ד' מינץ ) בע"מ 509/09 מיום 7.3.2010 בו התקבל ערעור המשיבים, ונקבעה כי הם בעלי הזכויות בדירה נושא הסכסוך.

רקע

1.

בין הצדדים מחלוקת באשר לזכויות בדירה. בעלות הזכויות בדירה היו האחריות ק' ו-מ' ז"ל (להלן: האחיות ). הרקע למחלוקת הוא מספר צוואות שערכו האחיות וכן הסכם שנערך בינן לבין המשיבים.

2.

ביום 11.4.1997 ערכו האחיות צוואה הדדית לפיה הנהנה מרכושן לאחר מותן יהיה המבקש 1, בן של בת דודתן.

3.

ביום 2.11.1998 נחתם בין האחיות לבין המשיבים הסכם שכותרתו "הסכם מתנה" ולפיו ניתנו למשיבים הזכויות בדירה ללא תמורה (להלן: ההסכם ). במבוא להסכם צוין כי המשיבים מטפלים באחיות מזה זמן ניכר, וכי המשיבים נענו לבקשתן לסייע להן ככל שידרשו במשך כל ימי חייהן. בנוסף, על פי ההסכם, נקבע כי המשיבים יוכלו לרשום את הזכויות בדירה על שמם באופן מיידי, אך האחיות תוכלנה להוסיף ולהתגורר בדירה כל ימי חייהן ללא תשלום כל תמורה. כן נקבע כי כל עוד האחיות בחיים, לא יוכלו המשיבים להעביר את זכויותיהם בדירה או לשעבדן (בכפוף לחריגים שעניינם מימון הוצאות רפואיות לאחיות או קבלת הסכמת האחיות). בעקבות עריכת ההסכם נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים על הדירה ונמסרה הודעה לרשויות המס על ביצוע העסקה, אולם על אף כי ניתן בידי עו"ד ציגלר, שייצג את שני הצדדים, ייפוי כוח להעברת הזכויות בדירה, הזכויות בדירה לא הועברו על שמם.

4.

בחלוף זמן, ביום 6.11.1998 ערכו האחיות צוואה הדדית נוספת לפיה הנהנים מרכושן לאחר מותן יהיה המשיבים אשר צוין כי הם "מטפלים בנו במסירות רבה".

5.

ביום 26.11.1998 נערכה תוספת להסכם. בתוספת זו צויין כי "המוכרות [כלומר, האחיות - י.ד] נתנו לקונים [כלומר, למשיבים - י.ד.] את דירתן במתנה בתנאי שהקונים יטפלו במוכרות וידאגו להן כל ימי חייהן". בתוספת נקבע כי ככל שהמשיבים לא יקיימו את הבטחתם זו, יתבטל ההסכם, וכי בקרות אירוע מבטל כאמור, האחיות תהיינה זכאיות להשיב לעצמן את הזכויות בדירה על ידי מסירת הודעות לגורמים הנוגעים בדבר. על פי התוספת, הפקידו המשיבים ייפוי כוח בלתי חוזר בידי עו"ד ציגלר לפיו הוא מוסמך להשיב את הזכויות בדירה לאחיות, לאחר מתן התראה מוקדמת של 21 יום.

6.

ביום 17.5.2006 חתמה האחות ק' על צוואה נוספת (בשלב זה אחותה מ' כבר נפטרה, והזכויות בדירה כולה היו רשומות על שמה) בה צוותה את כלל רכושה למבקש 1. בצוואה זו צויין כי ק' חוזרת בה מהצוואה הקודמת שערכה לאור העובדה כי המשיבים "זנחו אותה לחלוטין". באותו המועד נחתם תצהיר לפני המבקש 2 בו ציינה ק' כי המשיבים זנחו אותה והפסיקו לטפל בה לחלוטין, וכי היא מצהירה שהיא מעוניינת לחזור בה מהענקת המתנה. כן צוין כי היא מורה "לכל מי שמחזיק ייפוי כח בלתי חוזר, לבטל את רישום ההערות שנרשמו לטובת מקבלי המתנה על דירתי ללא דיחוי". מעבר לחתימת התצהיר, לא נקטה ק' בכל צעד לביטול ההסכם, ולא נמסרה הודעה לעו"ד ציגלר.

7.

ביום 9.11.2006 נפטרה ק', וביום 21.5.2007 הגישו המשיבים תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיה הם בעלי הזכויות בדירה (במקביל, הגישו התנגדות לבקשה למתן צו קיום הצוואה האחרונה של ק' שהוגשה על ידי המבקש 1, והדיון בה עוכב עד לסיום ההכרעה בתביעה זו). את טענתם זו ביססו על הסכם המתנה.

פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה

8.

בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט מ' הכהן ) דחה את תביעתם של המשיבים למתן סעד הצהרתי כאמור. בפסק דינו נקבע כי מאחר שזכויות המשיבים לא נרשמו, הרי שהמדובר בהתחייבות למתן מתנה, ועל כן ק' יכולה הייתה לחזור בה ממתן המתנה. כן נקבע כי המשיבים לא שינו את מצבם לרעה וכי ק' לא ויתרה על האפשרות לחזור בה ממתן המתנה. עוד נקבע כי הצוואה האחרונה עליה חתמה ק' והתצהיר שנערך על ידה די בהם כדי לבטל את הסכם המתנה וכי אין צורך בהודעה ישירה למשיבים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי למשיבים עומדת זכות השבה בגין השירותים שנתנו בסך של 57,600 ש"ח לכל התקופה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

9.

המשיבים הגישו ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם תוך שהוא קובע כי המדובר בהתחייבות למתן מתנה, שכן לא הושלמה העברת הזכויות בדירה. נקבע כי המשיבים שינו את מצבם לרעה בעקבות מתן ההתחייבות על ידי האחיות, שכן הם טיפלו בהן בהסתמך על התחייבות זו (אף אם לא באופן יומיומי). כן נקבע כי התחייבות האחיות הייתה בלתי חוזרת, למעט אם הופסק הטיפול על ידי המשיבים או אם היה צורך במימון טיפולים לאחיות או לאחותן הנוספת, ב' בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי תנאים אלו לא התקיימו במקרה זה ועל כן לא יכולה הייתה ק' לחזור בה מהתחייבותה. בנוסף, נקבע כי אף בהנחה כי אף אם יראו בצוואה האחרונה של ק' ובתצהיר מטעמה משום חזרה מכללא מההתחייבות למתן הדירה, הרי שהודעת הביטול לא הובאה לידיעת המשיבים אלא לאחר מותה של ק' ועל כן, ומשכך נמנעה מהם האפשרות להראות כי עמדו בחלקם בהסכם. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי הסכם המתנה מגלם למעשה "עסקה מורכבת" המשלבת מכר ומתנה, ועל כן לא ניתן לבטלו אלא בעקבות הפרה ולאחר ובאמצעות הודעת ביטול כדין שלא ניתנה במקרה זה.

10.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשים

11.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה באופן בו פירש את ההסכם, ובפרט בפרשנות שנתן לביטויים "השגחה יומיומית" ו-"תשומת לב מיוחדת" הקבועים בו. כן טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי ההסכם לא הופר, וכי קביעה זו אינה מבוססת על חומר הראיות שהובאו לפני הערכאה הדיונית. כן נטען כי הנטל להוכחת עמידת המשיבים בהתחייבותם לטפל באחיות מוטל עליהם, ולא על המבקשים כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המשיבים שינו את מצבם לרעה על בסיס ההתחייבות למתן מתנה, וכי הדבר לא נטען כלל על ידי המשיבים. על אלו מוסיפים המבקשים וטוענים כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין תוקף להודעת הביטול של ק', וכי ממילא התנאי בדבר טיפול המשיבים באחיות מהווה תנאי מפסיק או מתלה שהפרתו מביא לביטול ההסכם מאליו. לבסוף, טוענים המבקשים כי הבקשה מקימה עילה למתן רשות ערעור, הן בשל החשיבות הציבורית שמעוררות הטענות המועלות בה, והן נוכח עיוות הדין שנגרם לו.

תגובת המשיבים

12.

בתגובתם סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי הוכח כי הם לא הפרו את ההסכם, וטיפלו באחיות במסירות. כן טענו כי האחות ק' לא פעלה לביטול ההסכם וכי ממילא לא התקיימו התנאים בהם יכלה ק' לחזור בה מן ההתחייבות למתן המתנה, בהתאם להוראות סעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, שכן הם שינו את מצבם לרעה ומאחר שק' ויתרה על זכותה לחזור בה מן ההתחייבות עם מתן ייפוי כוח בלתי חוזר. בנוסף, נטען כי לא קמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

דיון והכרעה

13.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק באותם המקרים בהם עולה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר נדרשת התערבות בית המשפט על מנת למנוע עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)].

איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם המקרים. מנימוקי בקשת רשות הערעור עולה כי על אף טענת המבקשים לפיה טענותיהם חורגות מגדר הסכסוך הקונקרטי, הרי שעניינן של אלה באופן פרשנות ההסכם, השאלה העובדתית האם הופר ההסכם ואם היה מקום להתערבות בית המשפט המחוזי בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה (אשר לטענת המבקשים בית המשפט התערב בהם) - באלו אין כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת באי כוחם בסך של 3,000 ש"ח.