פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
3090/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עמאד עלי עומר עלי עוואודה
2. עז' המנוח אמין עבדאללה עואודה
נ ג ד
המשיב:
יחיא עואודה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי ועיילבוני) מיום 2.3.08 בתיק
ע"מ 1030/07
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי ועיילבוני) מיום 2.3.08 בתיק ע"מ 1030/07, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת רבס) מיום 21.3.07 בתיק תמ"ש 3841/02.
ב.
בשנת 1952 חתם סבו המנוח של המשיב (להלן המנוח ) על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, לפיו מכר מקרקעין שהיו בבעלותו למשיב ואחיו (להלן סאלח ), שהיו אז קטינים, בחלקים שוים. בשנת 1957 שלח המנוח התראה נוטריונית בה ציין, כי מאחר שלא קיבל את התמורה, עסקת המכר ויפוי הכוח בטלים. בשנת 1961 העביר המנוח ללא תמורה את המקרקעין לשני נכדים אחרים (המבקש 1 ובעלה המנוח של המבקשת 2), והמקרקעין נרשמו על שמם. בשנת 1986 הגיש סאלח תביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלותו במחצית המקרקעין. לאחר מספר גלגולים דיוניים התקבלה התביעה (ת"א (נצרת) 981/91; להלן ההליך הקודם ; פסק הדין לא צורף לבקשה). בהמשך פתח המשיב בהליך שלפנינו, בו עתר להצהיר כי הוא הבעלים של מחציתם השניה של המקרקעין. ביום 21.3.07 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה (פסק הדין לא צורף, אך הוא נסקר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי). נקבע כי המבקשים לא הוכיחו פגם כלשהו ביפוי הכוח, וכי אין בהתראה משנת 1957 כדי לבטלו. אשר לטענת המבקשים, כי המשיב העיד בהליך הקודם שלא שילם עבור המקרקעין - נקבע כי ביפוי הכוח נכתב במפורש שהתקבלה תמורה.
ג.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 2.3.08. בין היתר נקבע, כי העסקה נעשתה לטובת הקטינים (ולא עמם) באופן התקף לפי סעיפי המג'לה ששלטו על הסוגיה באותו הזמן. עוד נקבע כי הטענה לגבי הכשרות הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים בערכאת הערעור - וגם מטעם זה יש לדחותה. כן נפסק, כי לא היה בהתראה משנת 1957 כדי לבטל את יפוי הכוח. אשר לטענה כי המשיב העיד בהליך הקודם שלא שילם עבור המקרקעין - נקבע כי יתכן שהתמורה שולמה על ידי אחרים, ובכל מקרה נקבע ביפוי הכוח (בכתב) כי התמורה שולמה, ושאפילו לא היתה משולמת, לא היה בכך כדי לאפשר ביטול חד צדדי של יפוי הכוח. עוד נקבע, שבהליך הקודם נוצר השתק פלוגתא בכל הנוגע ליפוי הכוח וכשרות העברת המקרקעין. ולבסוף נקבע, כי הן לפי הדין שקדם לחוק המקרקעין והן לפי חוק המקרקעין - העסקה הראשונה (לטובת המשיב) גוברת על העסקה השניה (לטובת המבקש ואחיו).
ד.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו, בה נטען בין היתר כי מדובר היה בעסקת מכר בתמורה שנעשתה עם הקטינים (במובחן מעסקה שנעשתה לטובתם) שלא היתה תקפה לפי הדין החל, או לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962. ממילא, כך נטען, אין כל נפקות לשאלת מעמדו של יפוי הכוח שנערך ליישומה. עוד נטען, כי בהליך הקודם נבחנה כשרות העסקה לפי חוק הכשרות המשפטית, שטרם בא לעולם במועד עריכתה - ולפיכך כיון שבפסק הדין הנוכחי נקבע שהדין החל הוא הדין העו'תמאני לא היה מקום להתייחס למעשה בית דין והשתק פלוגתא. נטען, כי בחינת התקיימות דרישות המג'לה מעלה שהעסקה לא היתה תקפה. עוד נטען לעניין קביעות עובדתיות - לרבות בשאלה האם עיבדו המשיב ואחיו את המקרקעין משנות החמישים, ובשאלת התמורה; לעניין יישום סעיף העסקאות המתחרות; ולעניין סמכות בית המשפט למשפחה (עניין שהועלה לראשונה בבית המשפט המחוזי, אשר אף הכריע בו לגופו).
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123) - ובמובהק אין המקרה דנא בא בכללם. המבקשים אמנם מציינים בחתימת הבקשה, "נושא הבקשה כה חשוב ונוגע יום יום להלך החיים הכלכליים במדינת ישראל, בכל הקשור לענייני נדל"ן וקרקעות" - אך הסוגיות שהמקרה מעורר תחומות – בכל הכבוד – לגדריה של מחלוקת הצדדים. ועוד, רבות מהטענות בבקשה הן טענות עובדתיות - לגבי מהות העסקה משנת 1951, או טענות הקשורות לפרשנות יפוי הכוח הספציפי, ואלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6619/06 יוגב נ' דרי (לא פורסם)). ולבסוף, לא למותר לציין כי הטענה העיקרית בבקשה - לגבי כשרות עסקת היסוד - הועלתה לראשונה בסיכומי המבקשים בבית המשפט המחוזי, ואם לא התבררה לדידם עד תומה (ואין לדידי ספק שבית המשפט קבע ממצאים ברורים ומבוססים בעניינה), לא על בית המשפט תלונתם.
ו.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ז באייר התשס"ח (22.5.08).
ש ו פ ט