רע"א 6619/06 יניב יוגב נ. אברהם דרי

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' וסרקרוג (אב"ד), השופט י' כהן, השופט ר' שפירא) מיום 26.6.06 בע"א 1180/05, 1495/05, בגדרו נתקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופט ח' שרעבי) בת"א 4335/02.

רקע והליכים

ב.(1) המשיב 1 ורעייתו ניהלו משרד להנהלת חשבונות בחדרה (להלן המשרד). המשיב 2 הוא בנם, והוא החל בלימודי ראיית חשבון באמצע שנות ה- 90'. עקב כהונתו בתפקיד ציבורי בעיריית חדרה נבצר מהמשיב 1 להמשיך ולעסוק בהנהלת חשבונות, והוא ביקש למכור את תיקי משרדו לאדם אחר בעל השכלה חשבונאית.

(2) ביום 5.10.97 נחתם הסכם מכר (להלן ההסכם) בין המשיב 1 ורעייתו לבין המבקש 1 (להלן המבקש), שבאותה העת היה מנהל חשבונות ובמקביל למד ראיית חשבון. הוסכם, כי המשיב 1 ורעייתו ימכרו למבקש את הזכות שהייתה קיימת להם לטפל בענייני הנהלת חשבונות של לקוחותיהם ולייעץ להם, וכן את זכותם לקבלת התמורה משירות הטיפול ו/או הייעוץ שנתנו ללקוחותיהם, ולרבות המוניטין שרכש משרדם. עוד הוסכם, כי לאחר סיום לימודיו של המשיב 2 והסמכתו כרואה חשבון, יהא רשאי להיות שותף במשרד בשיעור של 30% או 50%, לפי בחירתו ושיקול דעתו. בהסכם נאמר בין השאר – וזו נקודה מרכזית במחלוקת – כי המבקש "מקבל את החזקה במכר הן עבור עצמו והן עבור נדב (משיב 2 – א"ר) כשליחו של נדב וכנאמן לו ...".

(3) ביום 24.10.02 הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום בחדרה כנגד המבקש וכנגד המבקשים 3-2 (הערבים להתחייבויותיו של המבקש) בגין הפרת ההסכם (ת"א 4335/02). בתביעה נטען, כי לאחר שמשיב 2 סיים את מבחני לשכת רואי החשבון וזמן קצר בטרם סיום תקופת התמחותו הוא פנה למבקש והודיע לו, כי יש בכוונתו להיכנס לשותפות ב-50%. כנטען, התנגד המבקש לכניסתו של משיב 2 כשותף למשרד, תוך שהוא מפרש את ההסכם בניגוד לאמור בו. לאחר חילופי דברים בין המבקש ומשיב 2 הודיע המבקש, כי הוא ניאות להתקשר בשותפות משולשת עם משיב 2 ועם מר אבי בנבנישתי (להלן אבי). ביום 5.11.00 נחתם הסכם שותפות משולש בין המבקש, משיב 2 ואבי (להלן ההסכם המשולש). ואולם, כבר ביום 7.12.00 הודיע אבי למבקש ולמשיב 2 כי הוא פורש מהשותפות. בתביעה נטען, כי המבקש פעל מאחורי גבו של משיב 2 על מנת לנשל אותו מזכויותיו לפי ההסכם ולפי ההסכם המשולש. במעשים המתוארים לעיל, כך נטען, הפר המבקש את ההסכם.

(4) בית משפט השלום פיצל את הדיון בתביעה לשנים. תחילה דן בשאלה האם הופר ההסכם ובשאלת זהותו של המפר. ביום 6.1.05 ניתן פסק דין חלקי, בו נקבע, כי המבקש לא שימש כנאמן או כשלוח של המשיב 2 במישור המשפטי. עוד נקבע, כי לא הוכח, שהמבקש הפר את ההסכם עובר לחתימה על ההסכם המשולש, וכי המבקש אף לא הפר את ההסכם המשולש. בהקשר זה נדחו טענות הפרה שונות, שהעלו המשיבים.

(5) בשלב השני דן בית משפט השלום בשאלת התמורה שישלם המבקש למשיב 1 ולרעייתו בגין מכירת המשרד (שכן תמורה כלשהי לא שולמה עד למועד מתן פסק הדין). בפסק דין מיום 7.4.05 נקבע, כי התמורה תחושב לפי המנגנון הקבוע בסעיף 13 להסכם, וכי "אין כל תמורה אחרת למכירת המשרד בלעדי תמורה זו" (סעיף 10 לפסק הדין). לאחר חישוב לפי מנגנון זה נקבע, כי המבקש ישלם למשיב 1 ולרעייתו סך 15,514 דולר ארה"ב.

(6) המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1180/05, 1495/05). בפסק דין מיום 26.6.06, מפי השופטת וסרקרוג, כי מכוח ההסכם שימש המבקש נאמן לטובת חלקו של משיב 2 במשרד. כן נקבע, כי שישים יום לאחר סיום לימודיו היה משיב 2 לשותף במשרד בשיעור 50%; ומשהסכים להסכם המשולש פחת חלקו בשותפות ל- 33.5%. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי על המבקש לשלם למשיבים את ערך חלקו של משיב 2 בשותפות. נוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך קביעת שיעור הפיצוי. כן ניתן צו לגילוי מלא ומפורט של מצב חשבון המשרד במועדים הרלבנטיים.

ג.בבקשה נטען, כי היא מעלה את השאלה בדבר השימוש שעושים בתי המשפט בהלכת אפרופים (ע"א 4628/03 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2) 265) ובפסק הדין בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), בפרשנות הסכמים. שאלה זו, כך נטען, היא שאלה עקרונית וכללית, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

לגופם של דברים נטען, כי לא זו בלבד שהפרשנות שניתנה להסכם בבית המשפט המחוזי שגויה, אלא שיצקה לתוכו תוכן, שעליו לא הוסכם מלכתחילה. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי חייב את המבקש בפיצוי, שמעולם לא עלה במסגרת ההסכמית שבינו לבין המשיבים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי המבקש הפר את ההסכם. טענות המשיבים השונות בדבר הפרת החוזה נדחו בפסק דינו המפורט של בית משפט השלום, ולא היה מקום – כך אליבא דהמבקשים – להתערב בקביעותיו בהקשר זה.

ד.(1) לאחר עיון חוששני, שלא אוכל להיעתר לבקשה. אין היא מעלה שאלה משפטית או ציבורית, החורגת ממחלוקת הצדדים, ובסופו של יום תחומה היא בד' אמותיה של מחלוקת זו. ככזו, אין היא ממין המקרים שבשלהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ

פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)).

(2) ספציפית, רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור של המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית, שאיננה חורגת בהשלכותיה אל מעבר למערכת היחסים החוזיים הקונקרטיים שעליה נסב הדיון (רע"א 385/93 בית נח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות פ"ד מז(3) 221, 222 (הנשיא שמגר)). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של המקרים, בהם שאלת פרשנותו של מסמך מסוים נושאת עימה חשיבות ציבורית, המצדיקה מתן רשות לערער כגון "טופס המקובל בציבור, ואשר שאלת אופן פרשנותו מעסיקה חדשות לבקרים את בתי המשפט" (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט – 1999) 179). דברים אלה נכונים גם כאשר הערכאה הדיונית וערכאת הערעור נחלקו בפרשנות ההסכם (רע"א 6594/05 מיכקשווילי ואח' נ' הירובר שירותים בע"מ ואח' (טרם פורסם); רע"א 6710/06 ד. בל רהיטים בע"מ נ' אנגל נכסי הטיילת בע"מ (לשעבר אנסיס בע"מ) ואח' (טרם פורסם) (השופטת ארבל)).

(3) מעבר לאמור אוסיף, כי גם אילו ניתן לפרש את ההסכם אחרת מאשר סבר בית המשפט המחוזי, ואיני מביע דעה בנידון, אין הדבר מצדיק התערבות בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח' (לא פורסם) (הנשיא ברק)).

ה.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.