רע"א 150/07 אי.איי.אם אינטרנשיונל אלקטרוניקס בע"מ נ. משרד האוצר אגף המכס

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 4.12.06 בתיק ע"א 2339/05, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת רונן) מיום 2.5.05 בתיק ה"פ 200229/03.

ב.

המבקשת היא חברה העוסקת בייבוא מדפסות, בכללן מדפסות מסוג HP 1150 (להלן המדפסות ). בין המבקשת למשיב התגלעה מחלוקת בשאלת סיווג המדפסות לצרכי מס. ביום 15.3.99 פנה בא כוח המבקשת בכתב למשיב, ציין כי שאלת סיווג המדפסות הובאה בפני בית המשפט על ידי חברה אחרת ( C.M.S. ), והציע כי "כל מה שייפסק בתביעת C.M.S - ייחשב כהכרעה משפטית שתוחל גם על תיק הגרעון של מרשתי בהתאמה". המשיב אמנם לא הגיב למכתב אך עיכב את הליכי הגביה, ובשלב זה אין חולק כי קיבל את הצעת המבקשת. ביום 23.5.02 הגיעו המשיב וחברת C.M.S. (וכן חברה נוספת המייבאת את המדפסות) להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ת"א (תל אביב) 19105/99). ביום 25.6.02 ביקש המשיב מהמבקשת לשלם את הסכום שהתבקש לכתחילה. המבקשת התנגדה בטענה שלפי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, סווגו המדפסות באופן הנהנה מפטור מלא. בהמשך הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה שבנדון, בה ביקשה להצהיר שהיא זכאית לאותם תנאים שחלו על חברת C.M.S. , הן כיון שהמכתב יצר הסכם מחייב והן מטעמי שויון.

ג.

(1) ביום 2.5.05 דחה בית משפט השלום את התביעה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב, לפיה הסכם הפשרה כלל ויתורים הדדיים - בין היתר ביחס למדפסות אחרות, וביחס לויתור על השבת תשלומים שכבר בוצעו - ולפיכך שלא ניתן להסיק ממנו מסקנה עקרונית בדבר סיווג המדפסות. עוד הוטעם כי לא ניתן להתייחס לטענה של הפליה שעה שהחברות האחרות הסכימו לויתורים שאינם רלבנטיים למבקשת, ושבכל מקרה לא ניתן לטעון למעשה בית דין רטרואקטיבי בדיני מיסים (בג"צ 117/67 גור-אל נ' המועצה המקומית קרית אונו , פ"ד כא(2) 477).

(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 4.12.06. בית המשפט קבע שההסכמה שנוצרה בעקבות קבלת המכתב התייחסה להכרעה שיפוטית מהותית בלבד, ושעקרון השויון אינו מתייחס להסדר פשרה הכולל ויתורים הדדיים. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו.

ד.

(1) בבקשה נטען כי שגה בית המשפט בפרשנות המצמצמת את הסכמת הצדדים אך להכרעה שיפוטית מהותית לגבי הסיווג, ובפרט כאשר המשיב התכחש - כנטען -

לעצם קיומו של הסכם. נטען כי יש לפרש את ההסכם לפי לשונו הברורה: "כל מה שייפסק... ייחשב כהכרעה משפטית שתוחל", ולהחיל על המבקשת את הסכם הפשרה.

(2) ביום 18.3.07 התבקשה תגובת המשיב. בתגובה (מיום 11.6.07) נטען כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לגופו של עניין נטען כי "הסכם הפשרה מגלם, אם כן, ויתורים הדדיים של הצדדים , כאשר משמעותו הכספית היא ויתור על תביעות בסך מאות אלפי שקלים על ידי כל אחד מהצדדים" (סעיף 15, ההדגשה במקור). הוטעם כי "אין זה מתקבל על הדעת לבודד את הסעיף הרלוונטי למבקשת מתוך הסכם הפשרה הכולל" (שם), והוסף כי אילו היו החברות האחרות מגיעות להסכמה לפיה יהיו המדפסות חייבות, כנגד פטור למדפסות אחרות - לא היתה המבקשת עותרת להחלת ההסדר גם עליה.

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. השאלה שעותרת המבקשת להביא בפני בית המשפט בגלגול ערעורי נוסף - האם התייחס ההסכם גם להכרעה על דרך פשרה - עניינה פרשנות סיטואציה ספציפית שככלל אינה מצדיקה רשות ערעור נוספת (רע"א 6619/06 יוגב נ' דרי (לא פורסם); רע"א 7295/04 נציגות הבית המשותף ברחוב חנה רובינא 11-9-7 בתל ברוך צפון, תל אביב נ' עו"ד בתיה גרייפמן (לא פורסם); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 179). אף לגופו של עניין, משנקבע בשתי ערכאות - והמשיב אף חזר על כך בתגובתו בהליך זה - כי הסכם הפשרה אכן כלל ויתורים הדדיים, דומה כי אין מקום להתערבות בהחלטות השיפוטיות שלא נעתרו להחילו על המבקשת.

ו.

בשולי הדברים אציין כי יתכן שחלק ניכר מההתדיינות היה נחסך אילו היה המשיב עונה לפנייתו של

בא כוח המבקש מיום 15.3.99 - והיתה מתגבשת הסכמה ברורה, תוך שגם מובאת בחשבון באופן ברור אפשרות שאינה הכרעה שיפוטית באשר לחברה האחרת.

יתכן שמענה כאמור היה מחויב על פי חוק (חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט - 1958), ומכל מקום התבקש בפירוש בסעיף 6.3 לפנייתו של בא כוח המבקשת ("אם אתם מסכימים להצעת מרשתי, אנא אשרו לנו קבלת ההצעה בכתב, ואם אינכם מסכימים, אבקש הודעתכם בכתב ומתן ארכה... על מנת שמרשתי תוכל להגיש תביע(ה) בענין זה" (ההדגשה במקור). ברי כי מענה כאמור היה משקף מינהל תקין ונורמה ציבורית ראויה, והיה חוסך - למצער - את דיונו של בית משפט השלום בשאלה האם נכרת הסכם מחייב.

ז.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה. בנסיבות שתוארו, ואף שהתבקשה תגובה ובמסגרתה עתר המשיב לתשלום הוצאות, אינני עושה צו להוצאות.