בע"מ 11024/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים הווארי, ארבל ואטרש) מיום 8.11.07 בתיק ע"מ 1010/07, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת רבס) מיום 2.1.07 בתיק תמ"ש 2341/99.

ב.

הצדדים, אחים, ירשו במשותף עם אמם ואחים נוספים, נחלה בכפר ריינה. בשנת 1984 נכרת בין בעלי הזכויות בחלקה הסכם שיתוף (כמשמעו בסעיף 29 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969), המסדיר את אופן השימוש בנחלה. המבקש, שהיה בחו"ל בעת כריתת ההסכם, חתם עליו עם שובו ארצה. בשנת 1990 נחתם הסכם נוסף, המתבסס על ההסכם משנת 1984, בו הסכימו הצדדים ואמם, כי המבקש יבנה דירת מגורים בנחלה, ובקומת העמודים יבנה על חשבונו שני בתי עסק - שאחד מהם (הדרומי) יהיה בשימוש המשיב (להלן ההסכם השני ). בשנת 1999 הגיש המבקש תביעה לסעד הצהרתי, לפיו יוצהר כי במסגרת ההסכם הראשון הועברו זכות הקניין של האם לבנים. תביעה זו נדחתה בשלוש ערכאות - ונקבע כי מדובר בהסכם שיתוף ולא בהסכם להעברת זכויות קניין (לסיכום ראו בע"מ 8651/04 פלוני נ' פלונים (לא פורסם)). בשנת 2005 פתח המבקש בהליך לסילוק יד המשיב מבית העסק הדרומי. בין היתר נטען, כי הצדדים חתמו על ההסכם השני מתוך הנחה שהם בעלי הזכויות הקנייניות בנכס - וכיון שקביעה זו נדחתה בהליך הראשון, הנה ההסכם בו התכוונו הצדדים להעביר זכויות קניין חסר תוקף. נטען איפוא, כי מעמדו של המשיב בבית העסק הדרומי הוא כשל מסיג גבול.

ג.

(1) ביום 2.1.07 דחה בית המשפט לענייני משפחה את התביעה. בתמצית נקבע כי הן ההסכם הראשון והן ההסכם השני הם הסכמי שיתוף - המסדירים את השימוש בנחלה המשותפת, ואינם יוצרים זכויות קניין. נקבע עוד, כי ההסכם השני הסדיר את השימוש בשטח עליו בנה המבקש - והמבקש התחייב לשאת בעלות הבנייה. בנסיבות לא נמצאה עילה לסילוק ידו של המשיב מהנכס.

(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 8.11.07. נקבע כי ההליך הראשון יצר מעשה בית דין - לפיו שני ההסכמים בני תוקף, ולפיהם זכות השימוש בחלק הדרומי נמסרה למשיב ואין עילה לפנותו.

(3) כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בעיקר, כי ההסכם השני הוא הסכם להעברת זכויות קנייניות - ומאחר שנפסק כי ההסכם הראשון לא חילק את זכויות הקניין, אין להסכם השני תוקף. עוד נטען כי לא נוצר מעשה בית דין - כיון שאין זהות בין עילות התביעה.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, אין הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, שרק בגינה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123, 128). ביסוד הבקשה עומדת הטענה כי בהסכם השני התכוונו הצדדים להעניק זכויות, שלמפרע הסתבר שלא היו בידם - וכיון שכך דינו להיבטל. מבלי להידרש לקונסטרוקציה החוזית, המדובר בשאלת פרשנותו של ההסכם השני - וככלל "רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור של המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית, שאיננה חורגת בהשלכותיה אל מעבר למערכת היחסים החוזיים הקונקרטיים" (רע"א 6619/06 יוגב נ' דרי (לא פורסם); רע"א 7295/04 נציגות הבית המשותף ברחוב חנה רובינא 11-9-7 נ' עו"ד בתיה גרייפמן (לא פורסם); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (מבוא ועקרונות יסוד),

סעיף 185 בעמ' 179 ). ועוד, בית המשפט המחוזי הביא בפסק דינו מובאות מפסקי הדין בהליך הראשון (שלא צורפו לבקשה) מהן עולה, כי בהליך הראשון התייחס בית המשפט גם להסכם השני, וקבע "בניית שני המחסנים ע"י התובע על פי ההסכם השני, הייתה בגדר ובמסגרת זכויות השימוש בקרקע בחלקה 9 שהוענקו לתובע..." (עמ' 11 לפסק הדין נשוא הבקשה). קרי, גם ההסכם השני עניינו השימוש בנכס, ולא כטענת המבקש - העברת הבעלות בו.

ה.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.