בע"מ 8651/04 פלוני נ. פלוני

א.זו היא בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.7.2004 (כבוד השופט אמינוף, סגן נשיא) בתיק ע"מ 1002/04, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 24.9.2003 (כבוד השופטת רבס) בתיק תמ"ש 2340/99.

ב.המבקש והמשיבים ירשו, בחלקים שונים, את נחלת אבי המשפחה בכפר ריינה. ביום 11.8.84 נחתם הסכם בין מארי יוסף אבו חמד המנוחה (אמו של המבקש), שעיזבונה הוא המשיב 1 בבקשה שלפנינו, לבין המבקש והמשיבים 3-2 (אחי המבקש). הסכם זה הסדיר את נושא חלוקת זכויות הבניה בנחלה, ומצורף לו תשריט בו הוקצה לכל אחד מבני המשפחה הזכרים שטח לבניית ביתו. בהתאם להסכם זה, ולהסדרים אחרים בהמשך, השיג המבקש אישור בניה, והחל בהקמת השלד לביתו. בסמוך לסיום הקמת השלד נתגלעו מחלוקות בין בני המשפחה, ובעקבותיהן בקש המבקש למכור את חלקו במקרקעין לצד ג'. ניסיון זה סוכל באמצעות צו מניעה שהוציא בית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 1996 לבקשת האם והמשיב 2. בהמשך אותה שנה העבירה האם את זכויותיה בנכס למשיבים 5-2, באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר. באותו אופן העבירו גם משיבות 7-6 את זכויותיהן לטובת משיבים 2 ו-4, ונמצא כי כל זכויות הבעלות בנכס רוכזו בידי המשיבים 5-2.

ג.המבקש פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו בהסכם משנת 1984 העבירה האם את זכויותיה בנכס לבניה הזכרים בחלקים שווים, ולפיכך בטלות כל ההעברות שבוצעו בשנת 1996. בית המשפט דחה בקשה זו, וקבע כי הסכם 1984 - שלא נרשם בלשכת רישום המקרקעין - לא התייחס לזכויות הבעלות בנכס, אלא לשימוש בו בלבד. בית המשפט קבע, כי לא הוכח שמדובר בהסכם מתנה, או בהסכם שיתוף וחלוקה מחדש של זכויות הבעלות, אלא בהסכם שיתוף אובליגטורי, ולפיכך נקבע כי מעמדו של המבקש בנכס הוא של בר רשות. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו, הן לגופו של עניין, והן בשאלת הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו ועליהן השיג - נדחה. בבקשתו הנוכחית חזר המבקש על עיקר טענותיו בערכאות הקודמות, תוך שהוא טוען גם לייצוג לקוי שקיבל בערכאות דלמטה.

ד.(1) חוששני, כי אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בנושא שבו דנו שתי ערכאות ונקבעו ממצאים עובדתיים והמסקנות המשפטיות העולות מהם. טענתו העיקרית של המבקש עניינה, כי ההסכם שבין בני המשפחה מיום 11.8.84 היה במהותו הסכם חלוקה שצורף לו תשריט, והחלוקה הקניינית יסודה אם במתנה או בהעברת זכויות ללא תמורה. משמעו של ההסכם הוא, כנטען, שהאם ויתרה על זכויותיה הקנייניות לטובת בניה הזכרים, ולכן העברות מאוחרות יותר אין להן תוקף. ואולם, כאמור, בית המשפט למשפחה ראה את ההסכם, לאחר ניתוח הראיות, כהסכם שיתוף אובליגטורי, ואת המבקש כבר רשות - ולא הרי זכות לבניה במסגרת שיתוף, כהרי חלוקה, שהראשונה משמעה ביחסים שבין הצדדים ובראש וראשונה זכות שימוש, והשניה אופיה קנייני. בית המשפט המחוזי קיבל את גישת בית המשפט לענייני משפחה, כי לא נמצאו סימוכין לכוונה למתנה מצד האם, וכי המדובר אינו בהסכם חלוקה ושיתוף בזכויות קנייניות אלא בהסכם שימוש. ממצאו של בית המשפט לענייני משפחה, כי אין המדובר בזכויות קנייניות, אושר איפוא בבית המשפט המחוזי. להסכם שיתוף שלא נרשם, ראו ע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם , פ"ד כט(1) 243, כן ראו נינה זלצמן, רישיון במקרקעין , הפרקליט מ"ב, 24. אכן, היצור המשפטי של בר רשות והיחס בינו לזכויות קנייניות הוא נושא מורכב, אך אין מקום במקרה דנן להתערבות בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט לענייני משפחה באשר למערכת היחסים שבין הצדדים, שעליהם השתית את ניתוחו המשפטי ושאושרו בבית המשפט המחוזי. ממצאים אלה, על פניהם, אינם מניחים בקעה להתגדר בה למבקש לקעקעם.

(2) כידוע, אין ניתנת, ככלל, רשות ערעור בעניינים שאינם חורגים ממערכת היחסים שבין הצדדים. החריגים העשויים לחול בכגון דא אינם באים לידי ביטוי במקרה דנן (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , ס' 185 בעמ' 179; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). זאת, בראש וראשונה נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו - כאמור - בערכאות הקודמות. לא למותר לציין, שבידי המבקש להמשיך בבניה בתנאים שעליהם הוסכם.

(2) אשר לטענה באשר לייצוג לקוי - אין לו למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו, ומכל מקום - ומבלי שנביע דעה לגופו של עניין - בקשה זו אינה עוסקת במערכת היחסים שבין המבקש לבאי כוחו משכבר.

(3) הוא הדין לשאלת ההוצאות, שככלל לא יידרש בית משפט זה אל שקבעו הערכאות הקודמות, אלא אם נפלו פגם יסודי או טעות יסודית באשר לשיקול הדעת של הערכאה דלמטה, ראו ע"א 9248/99 שטיינברג נ' אחים וייס (טרם פורסם), מפי השופט גרוניס, והאסמכתאות המובאות שם.

(4) לא אוכל איפוא להעתר לבקשה.