בע"מ 3232/19 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה "להבהרת" ההחלטה מיום 6.6.2019, ובה נדחתה בקשת רשות הערעור מטעם המבקש (להלן: ההחלטה ), בשני היבטים: ראשית, המבקש סבור שיש להבהיר כי הסכום ששולם למשיבה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה יופחת מסכום הפיצוי שפסק לזכותה בית המשפט המחוזי – ואשר בהחלטה נקבע שאין להתערב בו. זאת, משום שהפיצוי בגין ביטול הרישיון (בערכאה הראשונה) אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הפיצוי בגין מצג השיתוף בדירה (בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי). בנוסף, הוא מבקש להבהיר כי דין הערת אזהרה הרשומה לזכות המשיבה על הדירה שבה התגוררו הצדדים להימחק, נוכח הקביעה כי זכויות אבי המבקש בדירה לא נפגעו – וכי מעולם לא נקבע שיש למשיבה זכויות בדירה.

מנגד, המשיבה גורסת כי דין הבקשה להידחות, משום שאינה אלא ניסיון לשוב ולערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שבקשת רשות הערעור בעניין –

שבה לא העלה המבקש כל טענה לגבי החיוב הכפול, כביכול, שבו נושאים הוא ואביו לאור פסקי הדין בהליכים הקודמים – נדחתה. לגופם של דברים, היא טוענת "כי צדק ביהמ"ש קמא משהותיר את חיוב אביו של המבקש [...] בגין ביטול הרישיון וכי אין כל נפקות מחיוב לחיובו של המבקש בשל מצג השווא שיצר", שכן מקור החיובים שונה. אשר למחיקת הערת האזהרה, המשיבה מציינת כי המבקש לא הצביע על כל קושי במחיקת ההערה על בסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי – ומכאן שאין הצדקה למתן הבהרה בעניין.

2.

דין בקשת ההבהרה להידחות, שעה שהיא חורגת מגבולות ההליך דנן. בבקשת רשות הערעור לא הועלו כל טענות לגבי הערת האזהרה או היחס בין הסכומים השונים שהערכאות הקודמות חייבו בהם את המבקש – ובוודאי שהיא אינה נדרשת לשאלת היחס בין החיוב שהושת על האב על ידי הערכאה הראשונה לפיצוי בו חויב המבקש על ידי בית המשפט המחוזי. משום כך, ומאחר ואבי המבקש כלל לא היה צד להליך דנן – הגם שמן הבחינה העקרונית היה בידיו להצטרף אליו, כפי שציינתי בפסקה 6 להחלטה – לא ניתן להידרש לדברים במסגרת בקשת הבהרה בהליך הנוכחי.

כמובן, אין בכך כדי להביע עמדה לגופן של הטענות, לרבות טענת המשיבה כי מקור החיובים בשני פסק הדין של הערכאות הקודמות שונה – או לגבי מנגנוני הבהרה וערעור חלופיים העשויים לעמוד לרשות המבקש ואביו.

3.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.