בע"מ 3241/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צבן, ח' בן-עמי, ר' כרמל) אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט שלמה אלבז).

1.

המבקשת והמשיב נישאו זה לזה בשנת 1999 ובשנת 2000 נולדה להם בת. ביום 28.8.01 טסה המבקשת עם הקטינה לאנגליה ולא שבה. בעקבות כך הגיש המשיב לבית המשפט באנגליה תביעה להחזרת קטין חטוף בהתאם לאמנת האג. תביעתו התקבלה והערעור שהוגש עליה נדחה. בעקבות זאת שבה המבקשת עם הקטינה לישראל. המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעת פיצויים כנגד המבקשת בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לו כתוצאה מחטיפת הקטינה.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיב וקבע כי מעשה החטיפה מהווה הפרת חובה חקוקה כלפי המשיב. טענת המבקשת בעניין קיומו של מעשה בית דין נדחתה, זאת מאחר שהתביעות הוגשו בעילות שונות ונפרדות אף שהן מתבססות על אותו מעשה עובדתי – חטיפת הקטינה. בית המשפט ציין כי בהליך שהתנהל באנגליה לא נידונה כלל שאלת ההוצאות והנזקים שנגרמו למשיב. לבסוף נפסקו למשיב פיצויים בסך של 186,183 ₪, בגין ביטול ביטוח רכב, טיסות ושהות במלונות, שיחות טלפון עם בא-כוחו בישראל, השתתפות עצמית בגין ריפוי, ייעוץ משפטי בישראל, פסיכותרפיה ועוגמת נפש.

3.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי אך ערעורה נדחה. בית המשפט קבע כי התביעות באנגליה ובישראל הינן מכוח עילת תביעה שונות, אף בהתייחס למבחן הרחב של המונח "עילת תביעה", כפי שאומץ בפסיקה. סוגיית ההוצאות במובנן הרחב וכן הפיצויים לא נתבעה באנגליה, לא נידונה ולא הוכרעה, לאחר שההליך כולו עסק בעניין החזרתה של הקטינה לישראל. לפיכך נדחתה טענת המבקשת כי מתקיים במקרה זה השתק מחמת מעשה בית דין. באשר לגובה הסכומים שנפסקו למשיב קבע בית המשפט כי אינו רואה מקום להתערב בסכומים שנקבעו.

4.

מכאן בקשת רשות ערעור זו. המבקשת טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית רבת חשיבות שטרם הוכרעה ואשר עניינה הוא האם ניתן לפסוק בישראל פיצוי על מעשי צד שנקבע כי חטף את ילדם המשותף של הצדדים לחו"ל והושב ארצה בהליך על-פי אמנת האג. המבקשת סבורה כי פסיקת בית המשפט משמעה התעלמות מספיקות זרות ודיון בנושאים אינהרנטיים לחלוטין לפסיקה הזרה כמו הוצאות התובע בניהול הליכים בחו"ל.

5.

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקשת ובמסמכים המצורפים נחה דעתי כי דינה להידחות. פסקי דינן של הערכאות דלמטה יישמו את ההלכות הקבועות לבחינת קיומו של השתק עילה. נקבע כי לא חל במקרה זה השתק עילה שכן מדובר בעילות תביעה שונות, ואף צוין כי תביעת המשיב התייחסה לסעיפי הוצאות ופיצויים שכלל לא היתה לבית המשפט באנגליה סמכות לדון בהם. יישום זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)).

מעבר לדרוש, אעיר כי אף לגופו של עניין השתכנעתי כי צדקו הערכאות דלמטה במסקנתן. התביעה בישראל הינה תביעה נזיקית בעוד התביעה שהתנהלה באנגליה הינה תביעה להשבת קטין חטוף. ברי כי מדובר בעילות תביעה שונות. דומה הדבר לתביעה בגין אותו מעשה אך בשל שתי עילות תביעה שונות, למשל תביעה בשל נזק גוף שנגרם לתובע ותביעה בשל נזק רכוש שנגרם לתובע מהמעשה (ראו נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 82 (1991)). כך גם בענייננו, המדובר בתביעה בשל נזק בלתי ממוני שנגרם לתובע מהרחקת בנו לארץ אחרת, ובתביעה בשל הנזק הממוני הנגרם כתוצאה מכך. כמו כן, אין ספק כי מטרתו העיקרית של ההליך המהיר שמתנהל במסגרת אמנת האג הינה להחזיר קטין חטוף לארצו. במסגרת הליך זה בוודאי לא ניתן, בדרך כלל, להתחיל לדון בשאלת ההוצאות והנזקים שנגרמו להורה התובע את החזרת ילדו (ראו ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נז(5) 166, 187-188 (2003)). אמנם לבית המשפט הדן בהליך לפי אמנת האג יש סמכות לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנגרמו בשל ההליך, אך הוצאות אלו קשורות באופן ישיר להליך עצמו. לפיכך, יש להניח, חזר בו המשיב מתביעתו הראשונית להחזר שכר טרחתו של עורך הדין באנגליה. רכיבי הפיצויים שנפסקו למשיב על-ידי בית המשפט לענייני משפחה הינם בגין הוצאות ונזקים שנגרמו בגין החטיפה, אשר לחלקם אין כל קשר להליך המשפטי עצמו, וחלקם האחר קשור באופן עקיף להליך, כך שספק אם היה מוסמך בית המשפט באנגליה לפסוק אותן למשיב, ובכל מקרה דבר זה לא הוכח. ודאי שלא ניתן לומר כי המבקשת הוטרדה פעמיים באותה סוגייה או כי בתי המשפט נדרשו פעמיים לאותה עילה (ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ , פ"ד נה(4) 18, 24 (2001)).

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.