בע"מ 3267/18 פלוני נ. פלוני

1.

ברקע בקשת רשות הערעור דנן הליכים רבים שניהלו הצדדים – אשר פתחו בשנת 2010 בהליכי גירושים, ולהם בת שעניינה נדון לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. מכל מקום, מדובר ברקע בלבד, שכן הדיון בבקשה זו מתמקד בסוגיית אכיפתו של רכיב המזונות בפסק חוץ שניתן בארצות הברית לזכות המבקש. בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ש 42659-02-17; השופטים א' קולה , ד' צרפתי ו ע' הוד ) דחה את ערעור המבקש על פסק הדין במסגרתו דחה בית המשפט לענייני משפחה בנצרת את התביעה לאכיפת פסק החוץ (אפ"ח 7776-04-14; השופטת ג' ג'בארין כליפה ) – ומכאן הבקשה הנוכחית.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות בהעדר עילה להתערבות בממצאי העובדה שעליהם מבוסס פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביסוד פסק הדין ניצבים מספר נימוקים – לרבות הקביעה כי חלה בענייננו הגנת סעיף 6(א)(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958, המורה כי "פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם [...] הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל". קביעה זו נשענת על ממצאי עובדה המבדילים בין ההליך שהתקיים בארצות הברית בסוגיות המשמורת והשבת הקטינה – לגביו קבע בית משפט זה כי "מקום המגורים הרגיל של הבת עובר לאי-החזרתה היה ארצות הברית" (בע"ם 741/11, פסקה 13 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ) – להליך העוסק בסוגיית המזונות. במועד הרלוונטי להליך האחרון, כך נקבע, לא התקיימה אף אחת מן הזיקות המקנות לבית המשפט הזר סמכות: שהותן הממושכת של המשיבה ובתה בישראל ניתקה את זיקת מגוריהן לארצות הברית – ואילו הסכמת המשיבה להתדיין בפני הערכאה הזרה, ככל שניתנה, לא התייחסה לרכיב המזונות שעלה, כאמור, בשלב מאוחר יותר.

כאמור, קביעותיו של בית המשפט המחוזי, הן באשר לזיקת המגורים והן באשר להסכמה, מבוססות על ממצאי עובדה שהמבקש לא הצביע על פגם שנפל בהם.

די בכך – ובעובדה שענייננו בגלגול שלישי, על כל המשתמע בנוגע להיקף התערבות ערכאת הערעור – כדי לדחות את הבקשה מבלי להידרש לתחולת יתר ההגנות עליהן עמדו הערכאות הקודמות.

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.