בע"מ 3287/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל והשופטים דרורי ונועם) מיום 18.3.09 בתיק ע"מ 160/08, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט אלבז) מיום 5.5.08 בתיק תמ"ש 4460/05. עניינה של הבקשה, זכויות המשיב בשתי דירות מגורים בירושלים.

ב.

הצדדים נישאו ביום 15.8.86 כדת משה וישראל. באותה העת היה המשיב נשוי לאשה אחרת בנישואין אזרחיים בצרפת, נישואין שנערכו לפני גיורו. בשנת 1986 לפני או בסמוך לאחר מועד הנישואין נרכשה דירה א' שנרשמה על שם הורי המבקשת (ואלה נתנו לה יפוי כוח בלתי חוזר). בשנת 1995 נרכשה דירה נוספת באותו בניין ונרשמה על שם המבקשת. בשנת 2004 התגלע קרע בין הצדדים, ומאז הם מנהלים שורה של הליכים בישראל ובצרפת.

ג.

ביום 5.5.08 הוציא בית המשפט לענייני משפחה מתחת ידו פסק דין הצהרתי, לפיו מחצית הזכויות בשתי הדירות שייכות למשיב. בית המשפט הניח כי על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, וקבע כי לא הוכח קיומם של הסכם ממון או הפרדה רכושית - ומכאן כי מדובר ברכוש בר איזון. נקבע, כי אף "לו היה מוכח שדירה א' נרכשה לפני הנישואין, דבר שלא נעשה, עדיין הסברו של התובע הוא שהמסמכים בהם יכול היה להשתמש, על מנת להוכיח את חלקו במימון רכישת הדירות, נגנבו... והועברו לידי הנתבעת" (סעיף 87). לגבי דירה ב', שנרכשה בשנת 1995, לא נתעוררה כל שאלה, כך נאמר. לחלופין נדרש בית המשפט לאפשרות, שנישואיו הקודמים של המשיב שללו את תוקף הנישואין, והכריע כי במקרה זה ניתן לראות בצדדים ידועים בציבור עליהם חלה הלכת השיתוף - ניתוח המביא בנסיבות לתוצאה זהה.

ד.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 18.3.09. ביחס לסוגיית הביגמיה נקבע, כי על פניו גיור המשיב כדי להינשא למבקשת שלל (מבחינת הדין העברי) את נישואיו הקודמים, ובכל מקרה:

"בין אם היתה ביגמיה ובין אם לאו, הנישואים בין המשיב לבין אשתו הראשונה הותרו, בצרפת, ובצו בית המשפט נקבע כי התרת הנישואין הנה רטרואקטיבית, לתאריך שקדם לנישואי המשיב למערערת" (עמ' 2).

עוד נקבע, כי אפילו לא היו נישואי הצדדים ברי תוקף, ניתן לסווגם כידועים בציבור. בית המשפט המחוזי מיאן להתערב בקביעות הערכאה הדיונית לגבי אופן מימון רכישתן של הדירות וקיומו של שיתוף, ולא נעתר לבקשת המבקשת להגיש מסמכים נוספים - שלטענתה יכלו לחזק את טענת ההפרדה הרכושית.

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בין היתר נטען, כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לעובדת היות המשיב נשוי במקביל לשתי נשים, עובדה שיש לתת לה ביטוי גם מחוץ לגדרי הדין הפלילי (בג"צ 5303/05 ע' ב' נ' שר הפנים (לא פורסם)). כן נטען, כי בית המשפט התעלם מחוות דעת מומחה שהוגשה לגבי הדין הצרפתי, ממנה עולה כי הדין בצרפת לא היה מכיר בנישואי הצדדים. לחלופין, נטען כי כיון שהצדדים נישאו בשנת 1986 חל עליהם חוק יחסי ממון, ולא הלכת השיתוף - וכי בכל מקרה הקפידו הצדדים על הפרדה רכושית. ולבסוף נטען, כי שגה בית המשפט כשלא איפשר למבקשת להגיש ראיות חדשות המוכיחות, כנטען, את ההפרדה הרכושית ביחס לנכסים בצרפת.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), אין המקרה שלפנינו - שעניינו יישום הלכות ותיקות על מערכת עובדות ספציפית - בא בגדרים אלה. בית המשפט לענייני משפחה הראה, כי בין אם נישואי הצדדים תקפים, ובין אם לאו - מחצית הזכויות בדירות שייכות למשיב, בגדר ידוע בציבור. ממילא, אין נפקות מעשית לדיון בדבר תקפות הנישואין. אשר להסתייגות שיש להביע מנישואי ביגמיה - זו בחינת פשיטא, אך לא אמנע מלהזכיר את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה (שלא צורפה לבקשה):

"המסקנה היא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענותיה, בדבר חוסר תום לב מצד התובע. ניכר, כי בני הזוג היו ביחסים קרובים ותומכים בתחילת דרכם המשותפת ולא שוכנעתי שהנתבעת לא ידעה שבין התובע

לבין אשתו הראשונה התנהל הליך משפטי, גם לאחר שנשא את הנתבעת לאשה.

הנתבעת נישאה לתובע, לאחר גיורו, בהיותה בחודש התשיעי להריונה... לא עלה בידי הנתבעת לסתור את הטענה שידעה שבעת הנישואין היה התובע נשוי לאשתו הראשונה ובמיוחד לאחר שהגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני בצרפת, מנועה היא מלהעלות טענה כנגד מידע שכביכול הוסתר ממנה. הידיעה, ההסכמה וההשלמה, יוצרים מניעות זו" (פסקות 57-56).

ז.

אף לא נפל פגם בקביעת הדין הישראלי החל. ככל שהנישואין היו בתוקף, חל על פי מועדם חוק יחסי ממון - והמבקשת לא הוכיחה את טענתה לקיומו של הסכם ("הנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית להוכחת טענתה בדבר קיום הסכם ממון"; פסקה 70 לפסק דינו של בית המשפט לענייני למשפחה). מנגד, אם אכן לא השתכללו הנישואין מעולם - ודומה כי שתי הערכאות לא נטו לדרך זו, ודעתי נוטה לדעתן - חלה הלכת השיתוף, שכן אין בהיות אחד מבני הזוג נשוי לאחר כדי לשלול מעמד של ידועים בציבור, ועם כל אי הנחת ואי הנוחות שניתן להשקיף בה על מצב זה, לעתים אין מנוס הימנו בהקשר הרכושי (ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ , פ"ד כ(3) 244; בג"צ 4178/04

פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (לא פורסם)). השאלה האם הגשת הראיות הנוספות היתה מוכיחה הפרדה רכושית - שנשללה בערכאה הדיונית על בסיס חומר ראייתי רב - נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהתאם להלכות החלות על בקשה להגשת ראיות חדשות בערעור, ובכל מקרה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

ח.

לא אוכל, איפוא, להיעתר למבוקש.