בג"ץ 5303/05 עלי מוחמד בדארנה נ. שר הפנים

השופטת ע' ארבל :

1.העותר, אזרח ישראלי, נשוי לאזרחית ישראלית מאז שנת 1964 ולהם ילדים משותפים. בשנת 2003 נישא העותר נישואין שניים לאזרחית ירדנית (להלן - האישה השניה ). מנישואיו השניים יש לו בת אחת.

בשנת 2003 הגיש העותר למשיבים בקשה להנפיק לאישה השניה אשרת כניסה לישראל, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. הבקשה סורבה, מהטעם שעל פי הנהלים הנוהגים אצל המשיבים, אזרח ישראלי הנשוי לאחת, אינו יכול להזמין אחרת לישראל כבת זוגו.

2.העותר טוען, כי ההחלטה פוגעת בזכותו לזוגיות, המהווה חלק מזכויות היסוד להן הוא זכאי מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי ההחלטה אינה סבירה ומנוגדת לכללי מינהל תקין. כן טוען הוא, כי אין לקשור בין העובדה שנישואיו לאישה השנייה עולים לכאורה כדי עבירה פלילית בהתאם להוראת סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לבין ההחלטה להנפיק לאישה השנייה אשרת כניסה לישראל. לעניין זה טוען הוא כי העבירה נעברה לכאורה מחוץ לגבולות ישראל, בממלכת ירדן בה ריבוי נשים אינו מהווה עבירה על החוק, וכי הוא לא הועמד לדין בגין עבירה לכאורית זו.

המשיבים מצידם טוענים בתגובתם כי מדיניותם לפיה אין לאשר בקשות לאיחוד משפחות כאשר מדובר בנישואי ביגמיה, הינה מדיניות ראויה.

3.דין העתירה להידחות.

עמדת המשיבים מקובלת עלינו, לפיה בחוק העונשין גילה המחוקק דעתו בבירור כי אין לקבל ריבוי נישואין, על ידי שקבע כי ריבוי נישואין נושא עמו אחריות בפלילים. מתן מעמד לאזרחים זרים, המתבקש בסיטואציה של ריבוי נישואין, עשוי להיות, כטענת המשיבים, עידוד לריבוי נישואין, חרף דברו הברור של המחוקק. מדיניות זו זכתה להכרתו ולאישורו של בית משפט זה במספר הזדמנויות (ראו: בג"ץ 1126/02 אבו-עסא נ' שר הפנים ( לא פורסם, ניתן ביום 23.10.02) ; בג"ץ 9264/00 נעים נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 21.2.01); בג"ץ 9015/02 אבו-אלקימה נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 25.6.03)).

אכן, הכרה משתמעת בנישואי ביגמיה, ולו על דרך של הנפקת אישורי כניסה, יש בה כדי להעביר מסר מנוגד בתכלית לדבר המחוקק בחוק העונשין. העותר לא הצביע על כל פגם שנפל בהליך קבלת ההחלטה בעניינו. משכך, ולאור העובדה שמדיניות המשיבים לעניין זה נראית ראויה, לא מצאנו להיזקק לעתירה.

לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעת המשיב ואנו מחליטים לדחות את העתירה.