בג"ץ 9280/06 גהאד אבו עפאש נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו הינה בבקשתו של העותר 1 (להלן: העותר ) לאפשר לאשתו, העותרת 2 (להלן: העותרת ) להיכנס לישראל במסגרת איחוד משפחות. בנוסף, מבקש העותר כי נורה למשיב לבטל את מדיניותו לפיה לא ניתן אישור לבקשת איחוד משפחות כאשר המבקש הישראלי נשוי לאישה נוספת, גם במקרים בהם הוא לא הועמד לדין בגין עבירה של ביגמיה; וכן כי המשיב יפרסם קריטריונים שוויוניים לגבי סוג העבירות הפליליות אשר ביצוען אינו מאפשר הגשת בקשה לאיחוד משפחות.

העותר הינו אזרח ישראלי המתגורר בישראל ביחד עם ילדיו, שהם העותרים 4-3. העותרת הינה נתינת הרשות הפלסטינאית (להלן: הרשות ), בת 34, אשתו של העותר מאז שנת 2003 ואמם של העותרים 4-3. לאחר נישואיהם הגיש העותר בקשה לאיחוד משפחות אשר נדחתה בשל החלטת הממשלה מיום 12.5.02 אשר בעקבותיה לא אושרו בקשות לאיחוד משפחות כאשר בן הזוג הזר היה תושב הרשות. בשנת 2005 תוקן חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 באופן אשר אפשר הגשת בקשות לאיחוד משפחות כאשר גיל האישה, תושבת הרשות, הינו מעל 25 שנים. לאור התיקון בחוק, רצה העותר להגיש בקשה נוספת לאיחוד משפחות, אך נמסר לו ממנהל האוכלוסין כי אין טעם בהגשת הבקשה היות וזו לא תאושר מן הטעם שהעותר נשוי לאישה נוספת.

לטענת העותר, מדיניותו של המשיב, לפיה לא תאושר בקשה לאיחוד משפחות כאשר המבקש הישראלי נשוי לאישה נוספת, לקויה באפליה היות והיא מכוונת כלפי המיעוט הערבי הבדואי, בו רווחת תופעת נישואי הביגמיה. עוד טוען העותר, כי מדיניותו של המשיב אינה סבירה היות והיא למעשה מענישה אנשים בשל ביצוע עבירה פלילית למרות שלא הוגש נגדם כתב אישום וכן כי הסובלים מן המדיניות הם בני משפחתו, אשר לא עשו כל רע. לבסוף, טוען העותר כי על המשיב לפרסם רשימה של עבירות אשר ביצוען על-ידי בן-הזוג הישראלי יהווה שיקול לדחיית בקשה לאיחוד משפחות.

מנגד, טוען המשיב, כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת היעדר עילה וזאת היות ומדיניותו, לפיה לא תאשור בקשה לאיחוד משפחות כאשר בן-הזוג הישראלי נשוי לאישה נוספת, אושרה לא פעם על-ידי בית משפט זה. מדיניות זו הינה מדיניות סבירה, אשר מבוססת על כך שהביגמיה הינה עבירה פלילית במדינת ישראל ונתפסת כנורמה פסולה אשר אינה רצויה במדינה. היות וישנן ראיות מנהליות לכך שהעותר נשוי לשתי נשים, והוא אף אינו חולק על עובדה זו, אין מקום להתערב במדיניותו של המשיב. עוד טוען המשיב, כי אין ממש בטענת ההפליה שהעלה העותר היות ומדובר בטענה כללית אשר אינה מגובה בעובדות וכי מדיניותו מוחלת באופן שוויוני על כל אזרח המגיש בקשה לאיחוד משפחות ומוכח כי הוא נשוי ליותר מאישה אחת. לבסוף, טוען המשיב כי הפרק בעתירה העוסק בדרישה לחייבו בפרסום קריטריונים המבהירים אלו עבירות פליליות יהוו עילה לדחיית בקשה לאיחוד משפחות הינו תיאורטי גרידא ואינו רלוונטי לנסיבותיו האישיות של העותר.

דין העתירה להדחות על הסף. המחוקק במדינת ישראל מצא לנכון לקבוע שהביגמיה הינה עבירה פלילית במדינה (סעיפים 178-175 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). לאור קביעה זו נוהג משרד הפנים שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות בנסיבות של ריבוי נישואין וזאת, בין היתר, על-מנת שלא לתת ידו לביצוע עבירה פלילית ובית משפט אישר מדיניות זו לא פעם (ראו למשל בג"ץ 1126/02 אבו-עסא נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 5303/05 בדארנה נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 4479/06 שקיר נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). לאור האמור לעיל, לא מצאנו עילה לפיה ניתן לחייב את המשיב לדון בבקשתו של העותר, כאשר אין חולק על העובדה שהוא נשוי לשתי נשים. אף טענותיו הנוספות של העותר, דינן להדחות. ראשית, העותר לא פנה אל המשיב הן בנוגע לטענותיו לעניין פרסום הקריטריונים והן בנוגע לטענותיו בעניין סבירותה של המדיניות ולכן לא ניתן לדון בטענותיו אלו היות והן לקויות באי מיצוי הליכים (ראו למשל בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, בפסקה 5 לפסק-הדין)). שנית, העותר מעלה טענות כלליות בנוגע למדיניותו של המשיב וטוען שמדובר במדיניות מפלה היות והיא חלה רק על עבירות מסוימות אשר מאפיינות את המיעוט הבדואי, אך אינו מגבה טענה זו בעובדות ובנתונים וכידוע, בית משפט זה אינו דן בעתירות כלליות.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.