בע"מ 3292/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם, והשופטים ע' טאהא ו- ר' גלפז מוקדי ) מיום 12.4.2018 בעמ"ש 33698-10-17, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת ר' גורביץ' ) מיום 3.9.2017 בתמ"ש 7098-09-14.

2.

המשיב, אבי המבקש 1, נתן לבנו ולכלתו (המבקשת 2), רשות להתגורר בדירה בבעלותו אשר נבנתה מעל דירתו שלו, החל ממועד נישואיהם בשנת 1997. ברבות השנים הסתכסכו הצדדים, והמשיב הגיש תביעה לפינוי וסילוק המבקשים מהדירה אשר רשומה על שמו. בתביעתו טען המשיב כי זכות השימוש בדירה שניתנה על ידו הינה "רשות חינם", אשר ניתנת לביטול בכל עת. מנגד, טענו המבקשים כי הם שמימנו את בניית הדירה והשקיעו כספים רבים במהלך השנים בהשבחתה, וכן שהמשיב נתן להם "רשות בלתי הדירה" להתגורר בה ומשכך לא ניתן לפנותם.

3.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיב ופסק על פינויים של המבקשים. בית המשפט קבע כי המשיב בנה את הבית מכספים משותפים אשר גייס מכלל בני המשפחה, כל אחד לפי יכולתו (ובהם המבקש 1, אשר השתתף במימון בניית הדירה בהתאם לגובה הכנסותיו שהיו נמוכות באותה התקופה). נקבע כי המשיב נתן רשות למבקשים להתגורר בדירה, אך ברור היה כי הוא המחליט והקובע איזה שימוש ייעשה בנכס, על ידי מי ולאיזו תקופה. נוכח העובדה שהמבקש השתתף בעלויות הבניה יחד עם אביו ויתר האחים, וכן בשל הסתמכות המבקשים על הרשות שניתנה להם, נקבע כי המבקשים זכאים לפיצוי כספי. בהעדר ראיות המכמתות את גובה ההשקעה, גובה הפיצוי יקבע על דרך האומדן. לא הוכח כי המבקשים השביחו את הדירה או השקיעו בה לאורך השנים באופן המחייב פיצוי נוסף. בית המשפט פסק כי המבקשים יפנו את הדירה תוך זמן קצוב, והמשיב יפצה את המבקשים בסכום של 180,000 ₪.

4.

המבקשים לא השלימו עם ההחלטה והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה נטען בשנית כי ניתנה להם רשות בלתי הדירה, בין היתר משום שבחתימת המשיב הונפק היתר בניה בנכס על שם המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי טענות המבקשים באשר להדירותה של הרשות שניתנה להם מכוונות נגד קביעות עובדתיות ברורות אשר יצאו תחת ידי הערכאה קמא בהן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהן, אלא במקרים חריגים שנסיבותיהם שונות מהמקרה דנן. צוין כי גרסת המשיב נתמכה בעדים רבים וטענות המבקשים נותרו ברובן בלא תימוכין, וכן כי מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט קמא מבוססות כיאות על הממצאים העובדתיים שנקבעו כדין, ומכך הערעור נדחה בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני. במסגרת הבקשה נטען כי למבקשים זכות קנויה בנכס לפי התחייבות המשיב כלפי המבקשים להעביר את הזכויות בדירה על שם בנו עובר לנישואי המבקשים, ואשר לולא הייתה ניתנת לא היו נישאים הצדדים. כן נלמדת זכותם של המבקשים מכך שהיתר בניה שנדרש לצורך בניית הדירה בשעתו ניתן על שמו של המבקש 1 לפי ייפוי הכוח שנתן המשיב למטרה זו. עוד נטען כי ערכאת הערעור לא דנה בטענות רבות של המבקשים ובכך נגרם להם עיוות דין.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות של מקרה זה, והמבקשים אף לא טענו לקיומה של שאלה עקרונית. לא ניתן גם לומר כי נגרם עיוות דין חמור. שלל הטענות המפורטות בבקשה נטענו ונדחו בשתי ערכאות, ראשית בפירוט רב בבית המשפט לענייני משפחה, ופעם נוספת בבית המשפט המחוזי. לפי תקנה 460(ב), פסק דין שבמסגרתו נדחה ערעור יכול שלא להכיל את כלל השאלות הטעונות הכרעה ואת נימוקי הדחייה, באם לדידה של ערכאת הערעור אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה עליה הוגש הערעור, ואלו תומכים במסקנה המשפטית.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. לא אעשה צו להוצאות.