בע"מ 7150/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.8.2020 בעמ"ש 21082-07-19, אשר קיבל (בדעת רוב של השופטים נ' סילמן ו- ש' שטמר אל מול דעתה החולקת של השופטת ב' בר-זיו ) את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (השופט ט' פפרני ) מיום 27.5.2019 בתמ"ש 28201-04-16.

2.

סלע המחלוקת בענייננו הוא דירת מגורים בה מתגוררים המבקשים במשך כשני עשורים, למן נישואיהם, יחד עם ילדיהם (להלן: הדירה ). הדירה, שרשומה על שם המשיבה - אמו של המבקש 1 וחמותה של המבקשת 2 - נבנתה על מקרקעין שבבעלותה, מכספים שהשקיעו היא ובעלה המנוח (להלן: המנוח ) וכן המבקש. לאחר מות המנוח פרץ סכסוך בין הצדדים, שבשלו הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידם של המבקשים מן הדירה.

3.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המשיבה, בקובעו כי הרשות שניתנה למבקשים להתגורר בדירה היא בלתי הדירה ובלתי ניתנת לביטול. בית המשפט קבע כי עד לפרוץ הסכסוך הוסכם כי המבקשים מתגוררים בדירה וכי זו שייכת להם; כי המבקשים מעולם לא שילמו למשיבה שכר דירה או דמי שימוש, וכי זו מעולם לא ביקרה בדירתם; וכי אחיו של המבקש מתגוררים אף הם בבתים הרשומים על שם המשיבה. מכך הסיק בית המשפט כי מדובר בנוהג משפחתי, כמקובל במקרים אחרים בחברה המסורתית הערבית, לפיו הרישום הוא על שם ההורים בעוד שבפועל כוונת הצדדים היא להעניק את מכלול הזכויות בנכס לילדים המתגוררים בו. עוד נקבע כי המבקשים, שהתגוררו בדירה תקופה משמעותית וממושכת, סברו שיגורו בה כל ימי חייהם, ובהתאם נהגו בה מנהג בעלים ושיפצו והשביחו אותה בעלות של כ-80,000 ₪ מתוך שווי כולל של 600,000 ₪. בית המשפט סבר כי יש לדחות את התביעה גם משיקולי צדק ויושר, שכן ההלכה הפסוקה הקובעת כי הפיצוי בגין ביטול רשות הדירה במקרקעין מוגבל לשווי השקעת בני-הרשות בנכס ובהשבחתו בלבד (בע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית (10.5.2017)) מובילה בענייננו ל "תוצאה קשה, שלא ניתן להשלים עמה" .

4.

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, וביטל את הקביעה לפיה ניתנה למבקשים רשות בלתי הדירה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי אין המדובר במקרה "נדיר שבנדירים" בו תוכר רשות בלתי הדירה מכללא בין פרטים, וזאת בהתבסס על נהגי החברה הערבית המסורתית ונסיבות המקרה. כך נקבע כי "דווקא בחברה המסורתית, הכרה ברשות בלתי הדירה עלולה ליצור מדרון חלקלק, בו מארג כללי המשפחה, ה'קופה' המשותפת, אשר מחד מקילה על צבירת קורת גג ומאידך מעניקה הגנה להורים שלעתים חסרי בסיס כלכלי, משמיטה הקרקע ו'משנה' את כללי ההתנהלות" ; כי ילדיה של המשיבה מכירים בזכויותיה כבעלים וכבעלת הזכות להחליט מי יגור בנכס ומי לא; כי סיבת פינויים של המבקשים מורכבת הן מפעולות בניה שביצעו שלא כדין והן מיחסם אל המשיבה; וכי לא הוכח שהיקף השקעות המבקשים בדירה מהווה את החלק העיקרי בה. בית המשפט הורה על קבלת תביעת המשיבה, ולצד זאת הורה על עיכוב ביצוע סילוק ידם של המבקשים מהדירה, עד לאחר שיקבעו היקף הפיצוי שיש ליתן למבקשים ופרק הזמן הסביר הדרוש להתארגנות ולהיערכות לאחר קבלת הפיצוי, במסגרת הליך חדש אותו על המבקשים ליזום בתוך 4 חודשים.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, בה טוענים המבקשים כי נגרם להם עיוות דין חמור, שכן קבלת תביעת המשיבה, שהוגשה בחוסר תום לב, משמעה הותרת המבקשים וילדיהם ללא קורת גג והשלכת 25 שנות עבודה לטמיון. המקרה דנן, כך נטען, נמנה עם המקרים החריגים שבהם יש להכיר ברשות בלתי הדירה, וזאת לנוכח הרשות המפורשת שהעניקו המשיבה והמנוח למבקשים. עוד נטען כי הבקשה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, ולפיכך מצדיקה מתן רשות ערעור. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, בהעדר כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.

6.

לאחר עיון בבקשה, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה. כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

המקרה דנן אינו מקרה חריג או נדיר מסוגו ואינו מעורר שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו למשל: בע"מ 3292/18 פלוני נ' פלוני (4.6.2018); עמ"ש 33698-10-17 פלונים נ' פלוני (12.4.2018); תמ"ש 27669-01-17 ע. נ' ע. (22.4.2018)). אף לא התרשמתי כי נגרם למבקשים עיוות דין, הגם שאין לכחד כי תוצאת ההליך אינה קלה עבורם.

7.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.