בע"מ 33-24 בע"מ 33-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) ברמ"ש 28157-08-23 מיום 16.11.2023, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ה' מלר שלו) בתמ"ש 8385-09-20 מיום 18.7.2023.

2.המבקש והמשיבים הם יורשיו של המנוח (להלן: המנוח), שבין נכסי עזבונו כלולים שני מגרשי מקרקעין. לאחר שהוצא צו לקיום צוואתו של המנוח, הגישה המשיבה 1 תביעה לפירוק השיתוף במגרשים הנ"ל. במסגרת הליך זה, נתן בית המשפט לענייני משפחה צו לפירוק השיתוף, ומינה שמאי לבחינת האופן שבו ייעשה הדבר (להלן: השמאי). לאחר שהמשיבה 1 מכרה את זכויותיה באחד מן המגרשים, ניתן פסק דין חלקי, שלפיו התביעה בעניין מגרש זה התייתרה, וכי התביעה בעניין המגרש האחר תימשך. בתוך כך, נקבע כי המבקש יפקיד 4,000 ש"ח, כתנאי לחקירת השמאי על-ידו, בהמשך לבקשתו לעשות כן (להלן, בהתאמה: הפיקדון ופסק הדין החלקי).

3.המבקש לא הפקיד את הפיקדון בפרק הזמן שנקבע לכך, חרף דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי וכן דחיית בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. גם בקשתו להפחתת סכום הפיקדון נדחתה, תוך שניתנה לו ארכה לביצוע ההפקדה. אף בחלוף הארכה שניתנה, לא הופקד הפיקדון, ותחת זאת הגיש המבקש בקשה שבה הלין על החלטות קודמות שונות שנתן בית המשפט לענייני משפחה. בהמשך לכך, הגישה המשיבה 1 בקשה למתן פסק דין. ביום 18.7.2023 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקש, בקבעו כי "טיב הסעדים המבוקשים אינו נהיר, ולמצער דומה כי קיים ערוב של סעדים המחייבים הגשת בקשות מובחנות"; וכי "בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו". עוד באותו היום, נקבע בהחלטה נוספת כי משלא הופקד הפיקדון, תינתן החלטה בבקשת המשיבה 1 למתן פסק דין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטות אלו, בין השאר, מאחר שטרם ניתנה החלטה לגופו של עניין בבקשה למתן פסק דין; מן הטעם ששיעור הפיקדון שנקבע היה סביר, ומשום שבקשת רשות הערעור נסובה על החלטות דיוניות שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. בית המשפט המחוזי אף הציע למבקש להפקיד את הפיקדון לאלתר, לשם המשך ניהול הליך ההוכחות כסדרו – אך המבקש סרב לכך.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי משך הזמן שניתן לו להפקדת הפיקדון היה קצר מדי, וסכומו היה גבוה מדי; כי בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי לא הייתה מוקדמת, משהחלטות בית המשפט לענייני משפחה העמידו אותו בסיכון משפטי; וכי בית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלות המשפטיות שהועלו בבקשתו. המבקש מוסיף ומלין על ההוצאות שנפסקו לחובתו, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איחד את הדיון בערעור על פסק הדין החלקי עם בקשת רשות הערעור מושא הליך זה.

5.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים מקבלים משנה תוקף, עת עסקינן, כבענייננו, בבקשת רשות ערעור על החלטות דיוניות מובהקות של הערכאה המבררת (ראו, מני רבים: בע"מ 1833/23 פלוני נ' פלוני, פס' 4 (26.3.2023)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו, אף לא בקירוב. הבקשה דנן נטועה כל-כולה עמוק בנסיבות המקרה הקונקרטי, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, הבקשה אינה מעלה חשש לעיוות דין.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.