בע"מ 3345/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת פלאוט ) מיום 1.5.14 ברמ"ש 49438-04-14, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופט יזרעאלי ) מיום 28.4.14 בגדרי תמ"ש 53073-09-12. הרקע לבקשה דנא הובא בהחלטה בבע"מ 2750/14 פלונית נ' פלוני (13.4.14), והמעיין יעיין. בתמצית ייאמר, כי בין הצדדים – שנישאו בשנת 2011 ולהם תאומים ילידי 2012 – מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני, וכן הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר בעניין משמורתם ומגוריהם של הילדים.

ב.

בדיון בבית המשפט לענייני משפחה ביום 12.12.13 הסכימו הצדדים, בין היתר, כי המבקשת – שעברה להתגורר בטבריה עם ילדי הצדדים – תעבור לאזור המרכז עם הילדים, וכי בית המשפט יקבע את מועד המעבר. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. ביום 25.12.13 הורה בית המשפט לענייני משפחה כי המעבר יתבצע עד ליום 1.4.14. בהחלטתו מיום 11.3.14 הורה בית המשפט כי המבקשת וילדיה יעברו לאזור המרכז עד ליום 10.4.14. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי (רמ"ש 54028-03-14) – נדחתה ביום 10.4.14, אך המועד לביצוע המעבר הוארך עד ליום 1.5.14. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בבית משפט זה ( בע"מ 2750/14 הנזכר) – נדחתה בהחלטתי מיום 13.4.14.

ג.

והנה, ביום 22.4.14 – ימים ספורים בטרם המועד האחרון שנקבע למעבר – פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה כי יתיר לה לעבור לעיר נתניה. בהחלטה מיום 28.4.14 נדחתה הבקשה; נאמר, כי "אזור המרכז" אליו צריכה המבקשת לעבור "יהיה ברדיוס של 20 ק"מ

מהעיר פ"ת [בה מתגורר המשיב – א"ר] ו/או לכל היותר באזור העיר ראשל"צ". עוד נאמר, כי עיתוי הגשת הבקשה אינו סביר, וכי נראה שעתירתה של המבקשת לעבור לנתניה נובעת מרצונה להיות מרוחקת מהמשיב. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי (רמ"ש 49438-04-14) – נדחתה ביום 1.5.14. בהחלטה נאמר, כי בית המשפט לענייני משפחה מכיר היטב את הנפשות הפועלות והמחלוקות ביניהן; כי המבקשת הסכימה לעבור לפתח תקוה; וכי לפי ועדת התסקירים של אגף הרווחה על הקטינים לעבור להתגורר בפתח תקוה. אשר על כן – כך נאמר – אין מקום לנסיונותיה של המבקשת "להסיר מעליה את רוע הגזירה". המבקשת חויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור, שהגם שנטען בה כי נסבה על "עניין נקודתי" והגם שהיא מתייחסת להחלטות קצרות של בתי המשפט הקודמים, משתרעת על פני תשעה עמודים. בבקשה נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה התבקש "פעם אחר פעם" לדון "בשאלת הרדיוס", אך נמנע מעשות כן. נטען, כי המבקשת לא נתנה הסכמתה לעבור לפתח תקוה, כי נתניה שוכנת ב"אזור המרכז" ומצויה במרחק סביר מפתח תקוה, וכי בנתניה תזכה לסיוע מהוריה.

ה.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ועיון בה מלמד כי היא נטועה – במובהק – בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. ככלל לא יתכן כי סכסוך נקודתי באשר למקום מגורים במרכז הארץ יידון בערכאה שלישית; משאבי בתי המשפט מוגבלים, ואינם יכולים לעמוד שוב לרשות כל מתדיין בכל נושא שבו אין דעתו נחה, ובודאי כך בית משפט זה בגלגול שלישי.

ו.

גם לגוף הדברים קיים קושי להיעתר לבקשה. מעברה של המבקשת וילדיה הקטינים לאזור המרכז נועד לשרת את טובתם של הקטינים ; זו דורשת "נוכחות קבועה של ההורים בחייהם" (תסקיר האגף לשירותים חברתיים מיום 1.5.13, שבא בהמלצה למעבר לפתח תקוה), וכן קיום "קשר רציף ושוטף עם שני ההורים" (חוות דעתו של הפסיכולוג ד"ר דניאל גוטליב מיום 21.10.13, שהמליץ על מעבר לאזור המרכז). בית המשפט לענייני משפחה – בפניו מתבררות המחלוקות בין הצדדים, ומטבע הדברים מצוי הוא בפרטיהן לפני ולפנים – קבע, כאמור, כי המעבר יהא למקום המצוי ברדיוס של 20 ק"מ מפתח תקוה או לעיר ראשון לציון. אמנם, בהחלטתו של בית המשפט ישנו מימד מסוים של "שרירותיות טכנית" או "שוליים של שרירות", אולם זהו המצב בכל קביעה של רדיוס; ראו בג"ץ 8803/06 גני חוגה נ' שר האוצר (2007); אך גם אם נקבל את טענת המבקשת כי נתניה מצויה באיזור המרכז (למשל לפי חלוקת סמכויות בתי המשפט), עדיין ענייננו בפתרון לשאלתם של בני הזוג שלפנינו וילדיהם ולא בדיון גיאוגרפי כללי. בית המשפט לענייני משפחה סבר, כי קביעתו משקפת את המלצותיהם של הגורמים המקצועיים ומשרתת את טובתם של הקטינים. בקביעה זו – סבורני – אין מקום להתערבות. אוסיף, שבבית המשפט לענייני משפחה (נספח ג' לבקשה) טענה המבקשת כי "רדיוס המרחק מהעיר פתח תקוה הוא הנושא העקרוני ולא אזור המגורים כשלעצמו". על רקע זה קשה להבין את התעקשותה של המבקשת על העיר נתניה דווקא, ואת טענותיה הנוכחיות בהקשר זה (לרבות הסיוע הנטען שתקבל מהוריה, המתגוררים בעיר טבריה , ומה לזו ולנתניה דווקא. אכן, קביעת רדיוס בן 20 ק"מ היא החלטה סבירה, הכוללת יישובים רבים באיזור המרכז. למרבה הצער, התנהלותה של המבקשת מעלה חשש כי ההליכים השונים בהם היא נוקטת נועדו להכביד על מעברה, עם הילדים, לקרבת המשיב. זאת קשה להלום. על המבקשת לזכור כי עיכוב במעבר עלול חלילה לפגוע בטובתם של הילדים, ובטוחני שאינה חפצה בכך. במובן, אילו זכינו היו הצדדים מגיעים להבנה בנושא שאינו קשה לפתרון בשכל הישר, תחת התדיינויות נמשכות רבות, הוצאות ועגמת נפש.

ז.

אשר על כן, איני נעתר לבקשה. הגם שברגיל בקשה כגון דא מצדיקה הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, לפנים משורת הדין איני עושה כן, אולם על המבקשת להבין – ובא כוחה בודאי ייטיב להסביר לה – כי לא לעולם חוסן.