בע"מ 3498/15 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.4.2015 בעמ"ש 7932-11-14 (כב' סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו ו- ט' חיימוביץ ; להלן: פסק הדין

בערעור ).

2.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) היה חבר אגודה שיתופית במושב בדרום החל משנת 1971, ובשנת 1973 נרשם כבר-רשות במשק במושב. על המשק חל הסכם שכירות תלת-צדדי בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית של המושב (המשיבים 4-2). המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1975. בתחילה התגוררו במשק, ובשנת 1979 עברו להתגורר בנתיבות.

בשנת 2009 נקלעו היחסים בין בני הזוג למשבר, והמשיב הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, שבהמשך נסגרה לבקשתו.

בשנת 2011 הגישה המבקשת לבית משפט השלום לענייני משפחה בבאר שבע תביעה לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף (תמ"ש 24017-01-11). במסגרת בירור התובענה היא הציגה אישור מרשות מקרקעי ישראל (לשעבר מינהל מקרקעי ישראל) לפיו היא בעלת זכויות במשק, יחד עם המשיב. הרישום בספרי הרשות בוצע בחודש אוקטובר 2011 בעקבות פניית המבקשת, ולאחר קבלת הודעה מהסוכנות היהודית כי ברישומיה שלה מופיעה המבקשת כבעלת זכויות "בר-רשות" במשק יחד עם המשיב החל משנת 1980. על רקע זה הגיש המשיב תביעה לפסק דין הצהרתי, בו ביקש להצהיר כי המשק שייך לו בלבד, ואין למבקשת כל זכויות בו.

1.

הסוכנות הסתמכה ברישומיה על טופס "נספח להצהרה" מיום 16.3.1980 עליו חתומים שני בני הזוג. נציגתה הצהירה, כי על-פי מסמך זה נהגה בשעתו הסוכנות לעדכן בן זוג כבעל זכויות נוסף במשק חקלאי. בתיק המשק נמצא גם "טופס עזיבת כפר" המתייחס לשני בני הזוג, וגם הוא הביא להכרה בזכויות המבקשת במשק. בפסק דין מיום 10.9.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי חזקה שמעשי הסוכנות הם תקינים והתנאים המוקדמים לביצועם התמלאו, משמע רישום המבקשת כבת-רשות נעשה כראוי. נקבע כי המשיב לא הצליח לסתור חזקה זו, ולפיכך נפסק שהזכויות במשק הן של שני בני הזוג.

2.

בפסק הדין בערעור הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה, וקבע שאין למבקשת זכויות במשק. בית המשפט עמד על כך שזכות בר הרשות הוענקה למשיב בלבד עוד לפני נישואיו, ולא הונחה תשתית המוכיחה שהוא הסכים לצירוף המבקשת כבת-רשות נוספת. לעומת המסמכים המפורשים שהעידו על זכויות המשיב במשק, קבע בית המשפט כי טופס ה"נספח להצהרה" הוא עוסק בהתחייבויות כספיות בלבד ואין בו זכר או רמז לשינוי בזכויות, או לבקשה מטעם המשיב לצרף את בת הזוג. על כן, הורה בית המשפט על החזרת התיק לבית משפט השלום לענייני משפחה על מנת שיכריע בתחולת חזקת השיתוף על המשק.

3.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשת טוענת כי פסק הדין בערעור גורם לחוסר ודאות בכל הקשור לצירוף בנות זוג כבנות-רשות במשקים שנרשמו על שם בעליהן. נטען, כי במהלך שנות השמונים צורפו נשים רבות כשותפות וכבעלות זכויות במשקים בהסתמך על אותם מסמכים של הסוכנות היהודית כמו אלה שנמצאו בתיק המשק מושא הדיון. קביעות בית המשפט עלולות אפוא לגרום פגיעה קשה בזכויותיהן ולעיוות דין. המבקשת מדגישה שהמסמכים עליהם חתמה לצורך צירופה כבת-רשות במשק קשורים וכמעט זהים למסמכים אשר הקנו למשיב את זכויותיו.

4.

בקשת רשות הערעור לא מעלה שאלה חוקתית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ולפיכך לא מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו, כי לא הוכח שהמשיב הסכים או ביקש את צירוף אשתו כבעלת זכויות במשק, מתייחסת למערכת העובדות הקונקרטית בתיק זה. זוהי קביעה פרטנית בעניינם של הצדדים, ואינה קובעת עקרונות כלליים בדבר רישום זכויותיהן של בנות זוג של בני-רשות במשקים. עצם הפיכת ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה בערכאת הערעור לא מצדיקה כמובן סטייה מהכלל לפיו אין מעניקים רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ (3.2.2009)).

5.

החלטת בית המשפט המחוזי לא סתמה את הגולל על אפשרות הכרה בזכויותיה של המבקשת במשק, ופתוחה בפניה הדרך להוכיח את זכויותיה מכוח דיני השיתוף. לענין זה אעיר כי לכאורה מאחר שהמבקשת והמשיב נישאו בשנת 1975 ולא ערכו הסכם ממון, המשטר הרכושי החל עליהם הוא חוק יחסי ממון בן בני זוג, התשל"ג-1973.

6.

סוף הדבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.