בע"מ 3602/14 פלוני נ. פלוני

א.

הרקע לבקשה דנא הובא בהרחבה בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים, ולהלן נעמוד אך על עיקריו: בין המבקשת ומשיבים 7-3, אחיה, התנהל הליך בבית המשפט לעניני משפחה בבאר שבע בנוגע למשק חקלאי בישוב עומר, שאמם המנוחה היתה בת רשות בו (תמ"ש 6851/08). בפסק דינו מיום 5.9.11 קבע בית המשפט לעניני משפחה (השופט טישלר ) כי המבקשת אינה בת ממשיכה במשק, וכי בנסיבות "אין זה ריאלי לדבר על 'בן ממשיך' המוכן ומסוגל לקיים את המשק". בית המשפט קבע, כי למבקשת תינתן האפשרות לרכוש את חלקם של יתר היורשים בנחלה – שווי הנחלה פחות ערכו של בית המגורים של המבקשת; וככל שלא תרכוש את חלקם – המשק יוצע למכירה לצד שלישי, והיא תהא זכאית לשיפוי בעבור שווי המבנה שבנתה בו.

ב.

בגדר ערעור שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי (עמ"ש 14575-11-11) הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: באי כוחם (המשיבים 2-1 כאן) ימונו ככונסי הנכסים למכירת הנחלה בשלמותה והוצאות הכינוס ישולמו על ידי היורשים בחלקים שוים; הנחלה תימכר למרבה במחיר, ולצורך זאת ימונה שמאי על ידי כונסי הנכסים שיוסכם על הצדדים אשר יעריך את שווי הנחלה, וכן – בנפרד – את שווי ביתה של המבקשת ושטח של 500 מ"ר, עליו בנוי הבית בחלקו; התמורה שתתקבל, לאחר ניכוי מיסים והוצאות, תחולק בין היורשים למעט המבקשת, אשר תקבל את התמורה של שווי הבית לפי הערכת השמאי; למבקשת ניתנה זכות סירוב ראשונה ביחס להצעה הגבוהה ביותר שתתקבל. הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין ביום 22.2.12 (סגנית הנשיא דברת והשופטים ברקאי ו ואגו ). התיק הושב לבית המשפט לעניני משפחה לצורך יישום פסק הדין והסכמות הצדדים.

ג.

מהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים עולה, כי משיב 8 – בעלה לשעבר של המבקשת – צורף כצד להליך הכינוס, וזאת נוכח פסקי דין אשר קבעו את זכותו במחצית הבית, וכי בחודש ספטמבר 2013 אושר הסכם מכר בין משיבים 2-1 לבין משיב 9, ביום 31.10.13 הורה בית המשפט לכונסי הנכסים לפעול לביצוע הסכם המכר, וביום 17.12.13 הודיעו כונסי הנכסים לבית המשפט כי משיב 9 שילם את מלוא התמורה לפי ההסכם. ביני לביני – כך עולה מההחלטות הקודמות – פנתה המבקשת בבקשות שונות אשר נועדו למנוע את השלמת הליכי המכר ולאפשר לה לממש את זכות הסירוב שניתנה לה, אולם לא עלה בידה לממשה והיא אף לא עמדה בתנאי המינימום לשם כך. ביום 17.12.13 פנתה המבקשת לבית המשפט לעניני משפחה בבקשה להורות על ביטול הליך המכר. נטען, בין היתר, כי צו כינוס הנכסים בטל, באשר הכונסים הטעו את בית המשפט; כי האופן בו נמכרה הנחלה אינו יעיל וראוי; וכי נפלו פגמים בחוות דעתו של השמאי.

ד.

בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 1.1.14 דחה בית המשפט לעניני משפחה (השופט גביזון ) את טענותיה של המבקשת, אחת לאחת. נאמר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי –שמכוחו ניתן צו הכינוס – ניתן בנוכחותה של המבקשת ובהסכמתה, וכי הליכי הכינוס אינם האכסניה המתאימה לבירור טענותיה כנגד בא כוחה דאז (אחד מהכונסים, משיב 1). עוד נאמר, כי "היקף הבקשות שהגישה המבקשת אשר נדונו אחת לאחת יחד עם טיעוניה בדיונים אף הם מלמדים כי זכות הטיעון של המבקשת לא נפגעה". בית המשפט דחה את טענותיה של המבקשת באשר לחוות דעת השמאי, הואיל והללו נדונו בהחלטה קודמת שלו (מיום 21.7.13), והואיל וההצעה הזוכה גבוהה משווי הנחלה שהוערך על-ידי השמאי. נאמר, בין היתר, כי המבקשת בחרה שלא להביא עמדתה העניינית בנוגע לזהות השמאי, ולפיכך "הסכמת הצדדים לעניין זהות השמאי אינה יכולה להוות בסיס לטרפוד מימושו של פסק הדין בהתנהלות חסרת תום לב וללא שהובאה כל טענה כנגד מינויו של השמאי", וכי לא הגישה ערעור על ההחלטה שאישרה את זהותו של השמאי. עוד נאמר בהחלטה, כי המבקשת ידעה על הסכם המכר והיה לה "די והותר זמן לפעול למימוש זכות הראשונים והיא לא עשתה כן", וכי הטענות בדבר כדאיות העסקה נטענו בעלמא.

ה.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי (רמ"ש 14715-01-14) נדחתה בהחלטה מיום 29.4.14 (השופטת נצר ). נאמר, כי המבקשת היתה שותפה מלאה בהחלטה המוסכמת להעמיד את הנחלה למכירה, וכי הליכי הכינוס השיגו תוצאה העולה על המצופה. עוד נאמר, כי המבקשת מודה בכך שלבד מהצהרות גרידא לא פעלה למימוש זכות הסירוב, ובכלל זאת לא קיימה אחר תנאי המינימום שנקבעו בבית המשפט לעניני משפחה.

ו.

מכאן בקשת רשות הערעור, הערוכה באריכות יתירה, בה – ככל שניתן להבינה – מלינה המבקשת, שאינה מיוצגת בהליך הנוכחי (אולם היתה מיוצגת בבתי המשפט הקודמים), על החלטות שונות שניתנו על ציר הזמן בבית המשפט לעניני משפחה. בבקשה נטען, כי "המדובר בפרשיה מהחמורות שידעה מדינת ישראל. מדובר במעשה תרמית, התחזות, עושק, הונאה, הטעיה, שימוש לרעה בהליכי משפט", וכיוצא באלו טענות. ביום 18.6.14 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע.

ז.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים שבהם מועלית שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. עיון בבקשה ובנספחיה מלמד, כי זו – במובהק – אינה באה בקהלם של אותם מקרים, באשר היא תחומה לדל"ת אמותיו ונסיבותיו של המקרה. די בכך שלא להיעתר לה. גם לגופם של דברים קיים קושי להלום את טענותיה של המבקשת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"ש 14575-11-11 – בו נקבע המתוה למימוש הנחלה – ניתן בהסכמתה המלאה של המבקשת, שהיתה מיוצגת באותה עת. בפסק דין זה ניתנה למבקשת זכות סירוב ראשונה. אלא, שכעולה מהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים, לא עלה בידה של המבקשת לממש את זכות הסירוב (ובבקשה דנא אף לא נטען אחרת). עוד עולה מהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים, כי הליך הכינוס התקדם עקב בצד אגודל, בפיקוח מלא של בית המשפט, ותוך שלמבקשת ניתנה האפשרות להביא טענותיה והשגותיה, והיא אף עשתה כן. נוכח זאת, קיים קושי רב להלום את טענותיה החמורות של המבקשת, להן לא הונח כל בסיס. יש לזכור, כי ההליכים בין המבקשת ואחיה מתנהלים משנת 2008, וכי הליכי הכינוס מתנהלים מראשית שנת 2012. כמות שציין בית המשפט המחוזי, הגיעה העת לשים קץ להתדיינויות וליצוק תוכן ממשי לאינטרס ההסתמכות של משיב 9, רוכש הנכס.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע. בשל מצבה הרפואי הנטען של המבקשת (סעיפים 12 ו-55 לבקשת רשות הערעור) – ואני מאחל לה רפואה שלמה – לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, הגם שברגיל היה מקום לעשות כן (וראו גם החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.1.14, פסקה 43).