בע"מ 366-24 בע"מ 366-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ס' ג'יוסי) ברמ"ש 68114-07-23 מיום 20.12.2023, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ל' דהן חיון) בתמ"ש 2317-01-19 מיום 9.7.2023.

רקע בתמצית

2.המבקש והמשיב 1 הם אחים, והמשיבים 3-2 הם ילדיו של המשיב 1. בין הצדדים מתנהלים שלושה הליכים – הנסובים על חלקות מקרקעין שונות – שעניינם: תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים 2-1 לביטול עסקת מכר במקרקעין (תמ"ש 39543-09-17); תביעה שהגיש המשיב 1 כנגד המבקש לביטול העברת זכויות במקרקעין (תמ"ש 2317-01-19); ותביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים 1 ו-3 לביטול עסקת מקרקעין (תמ"ש 57594-01-21). בגדר ההליכים הנ"ל, העלו הצדדים טענות הדדיות שלפיהן החתימות על מסמכי העברת חלקות המקרקעין השונות זויפו על-ידי מי מהצדדים. על רקע טענות אלו, ולשם בחינת אֲמִתּוּת החתימות האמורות, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחית מטעמו (להלן: המומחית).

בשל חוסר שיתוף פעולה של המבקש עם הוראות המומחית, הורה לו בית המשפט לענייני משפחה בהחלטות מיום 10.7.2022 ומיום 24.7.2022, לפעול בהתאם להוראות הנ"ל, שבכללן מסירת חתימות מקוריות שלו מהתקופה שבין השנים 2005-2002 (להלן בהתאמה: החתימות המבוקשות ו-התקופה הרלוונטית). חרף האמור, לא הגיש המבקש את החתימות המבוקשות. ביום 13.11.2022 עתר המשיב 1 לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה ליתן צו כלפי לשכת רישום המקרקעין וכלפי לשכת מיסוי מקרקעין (להלן בהתאמה: הצו ו-לשכת המיסוי(, שלפיו יאפשרו למומחית לעיין במסמכים הנוגעים לעסקאות מקרקעין שבהן מופיעות חתימות מקוריות של המבקש מהתקופה הרלוונטית (להלן: המסמכים). בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה במעמד צד אחד ונתן צו כאמור. לאחר שהמבקש התנגד למסירת המסמכים המצויים בחזקת לשכת המיסוי, הגישה לשכת המיסוי בקשה לביטול הצו בטענה שלנוכח הוראת סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 – המעניקה חיסיון גורף למידע המגיע אליה – היא אינה רשאית למסור את המסמכים. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה, ביטל את הצו, וקבע, בין היתר, כי על המבקש להעביר את המסמכים המצויים בחזקתו, שכן המומחית סבורה כי לא קיימת חלופה שתאפשר לה לערוך את חוות הדעת; ומן הטעם שחשיפת המסמכים לא תגרום לפגיעה בלתי מידתית בצדדי ג'. זאת, בהתבסס, בין השאר, על העובדה שהמבקש בעצמו צירף את המסמכים לחוות הדעת מטעמו, וכן על כך שהסכים ביום 20.7.2022 להמציא למומחית את המסמכים.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר ציין, בין היתר, כי ניתן לצמצם את הפגיעה בצדדי ג' "על דרך עיון המומחית בלבד במסמכים" ובאמצעות השחרת הפרטים הקשורים לצדדי ג' טרם הצגת המסמכים על-ידי המומחית (להלן: המתווה המוצע(.

על החלטה זו מוגשת הבקשה שלפניי.

3.בבקשתו, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני הערכאה קמא, וטוען, בעיקרו של דבר, כי נגרם בעניינו עיוות דין חמור; כי ההיתר למומחית לעיין במסמכים הנוגעים לצדדי ג' פוגע בפרטיותם, אף בהינתן המתווה המוצע; וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקביעותיו שלפיהן המבקש צירף את המסמכים לחוות הדעת מטעמו והסכים בעבר למסור את החתימות המבוקשות. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי הקביעה שלפיה המסמכים נחוצים עבור המומחית לשם עריכת חוות הדעת – נעדרת תשתית עובדתית מספקת.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.הבקשה דנן אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, בעלת השלכות רוחב, החורגת מהקשרם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, לא השתכנעתי כי עולה בענייננו חשש לעיוות דין. הדברים האמורים יפים ביתר שאת, עת עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור שיסודה בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית, כבענייננו, המצומצמת למקרים חריגים ביותר (ראו, מני רבים: בע"מ 5944/22 פלונית נ' פלוני, פס' 7 (15.11.2022); בע"מ 838/23 פלוני נ' פלוני, פס' 5 (7.2.2023)).

6.עוד אוסיף, כי המבקש טוען, כאמור, כי קביעות בית המשפט לענייני משפחה שלפיהן המבקש צירף את המסמכים לחוות הדעת מטעמו ואף הסכים בעבר למסור את החתימות המבוקשות – שגויות. ואולם, משעה שבית המשפט המחוזי לא התבסס על קביעות אלו במסגרת החלטתו, אלא אך על עמדת המומחית שלפיה נדרשים המסמכים לשם עריכת חוות הדעת – לא השתכנעתי כי מתעורר בענייננו חשש לעיוות דין.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

יצוין, כי לצד הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. לאור התוצאה לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.