בע"מ 3686/13 פלוני נ. פלוני

א.

בעקבות החלטתי מיום 25.7.13 פנתה המבקשת בהודעתה מיום 31.7.13, וביקשה להסביר על שום מה נותרה בקשתה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.4.13 רלבנטית, אף שההתמחרות על הנכס שבמוקד ההליכים נשוא הבקשה כבר התקיימה. כן נתבקשה הבהרה של פסקה י"ד בהחלטתי.

ב.

בתמצית יוזכר, כי בהחלטות מימים 14.7.12 ו-15.7.13 גדר בית המשפט לענייני משפחה את המחלוקת שנותרה בין הצדדים בנוגע לתשלומי איזון המשאבים המגיעים למבקשת מן המשיב, וקבע כי עוד בטרם ינתן לחות דעתו של המומחה, לענין שיעור התשלומים, תוקף של פסק דין, תתקיים התמחרות על בית המגורים המשותף לצדדים (להלן החלטה א' ). על החלטה זו הגישה המבקשת ביום 30.8.12 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ומאז נתבקש מספר פעמים, בערכאות שונות, עיכוב ביצועה עד להכרעה בבקשה. ביום 3.9.12 התיר בית המשפט לענייני משפחה למבקשת עיכוב קצר של שמיעת הסיכומים וביצוע ההתמחרות, כדי לאפשר לה לחקור את המומחה פעם נוספת לעניין איזון המשאבים ; את החקירה התנה בתנאים (להלן החלטה ב' ). וזאת, מבלי לכרוך את משך העיכוב – אשר ניתן ללא קשר לתנאים, שכן סיכומי הצדדים אמורים היו להישמע אותו יום וההתמחרות אמורה היתה להתקיים למחרת – בהכרעה בבקשת רשות הערעור (בטעות, אגב, צוין מספר פעמים בבקשה הנוכחית התאריך 3.9.13 – שטרם בא לעולם – במקום 3.9.12).

ג.

לטענת המבקשת, משטרם ניתן לחות דעתו של המומחה תוקף של פסק דין, ומשעומדת היא על דעתה לחקור את המומחה בעניין המשאבים שברשות המשיב, והואיל ואין באפשרותה, מבחינה כלכלית, לעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטה ב', פוגעת הותרתם על כנם בזכויותיה הדיוניות. משכך, לטענתה, היתה רלבנטית בקשתה למתן רשות ערעור בבית משפט זה, שעה שהוגשה, אף שההתמחרות היתה בגדר מעשה עשוי. אלא שכפי שהוסבר בהחלטתי מיום 25.7.13, וכפי שיוצג להלן, בתקופה שהיתה הדרך פתוחה בפני המערערת להשיג על התנאים שנקבעו בהחלטה ב', לא עשתה כן, אלא ביקשה רק להמשיך לעכב את החלטה א' עד להכרעה בבקשת הרשות לערער עליה.

ד.

ביום 10.10.12 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה שנפתחה בזו הלשון: "בית המשפט הנכבד מתבקש לתת סעד ארעי, במעמד צד אחד, של עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד קמא... מיום 15.7.2012

בדבר ביצוע התמחרות על

בית הצדדים ... (מועד ההתמחרות בהחלטה מיום 15.7.2012 היה 4.9.2012, אולם, מועד זה נדחה בהחלטת בית משפט הנכבד קמא מיום 3.9.2012, ליום 15.10.2012)..." (הדגשה הוספה – א"ר). בהחלטה מיום 15.10.12 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ארעי של ההתמחרות עד להחלטה אחרת, ו התנה את העיכוב בתנאים (להלן החלטה ג' ). יוטעם, הן בהחלטה זו הן בבקשה, לא היתה התיחסות לתנאים שנקבעו בהחלטה ב', והם עמדו בשלב זה בעינם. ביום 18.12.12 נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטה א',

ומשכך פקע, על תנאיו, הסעד הארעי שניתן בהחלטה ג', כמענה לבקשה לעכב את החלטה א'. עם פקיעתה של החלטה ג', נדרש בית המשפט לענייני משפחה לקבוע מועדים חדשים לקיום הסיכומים וההתמחרות, וכך עשה ביום 3.1.13. אף לעת זו, משלא נגעה החלטה ג' לתנאיה של החלטה ב', עמדו אלה בעינם, וכזאת הטעים בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 16.1.13 (להלן החלטה ד' ) – ובכך לא היה כל חידוש. בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת ביום 18.4.13 לבית המשפט המחוזי, ביקשה להיבנות מעצם אזכורם בהחלטה ד', כדי לערער על תנאים שנקבעו למעלה משבעה חודשים קודם לכן. זאת אין ניתן להלום.

ה.

כנלמד מן האמור, אין מתגלה סתירה בפסקה י"ד בהחלטתי הקודמת, שכן עסקינן בשתי מערכות תנאים נפרדות.

ו.

אין ספק, כי היה על המבקשת לציין מתחילה, כי ההתמחרות בוצעה זה לא כבר. ואולם, לאחר שעיינתי מחדש בסאגת הבקשות וההחלטות דנא הגעתי לכלל מסקנה, כי אף שראוי היה לה למבקשת שתפרט בבקשתה את מלוא העובדות שעל חסרונן הצבעתי בהחלטתי מיום 25.7.13, ולנמק את הרלבנטיות של בקשתה בנסיבות, לא היה בהשמטתן כדי להשפיע על אופי ההכרעה. על כן, חרף חוסר הנחת הרבה מהתנהלות המבקשת בהליכים השיפוטיים, כפי שציינתי בפסקה ט"ו בהחלטתי הקודמת, ובתקוה שתהא זו מעין נורית מהבהבת לה, החלטתי – בהתלבטות – שלא להשית עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה במקרה זה. בכך תם הטיפול בבקשת רשות הערעור דנא.