בע"מ 3709/08 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש תבע בשם אימו ז"ל את המשיבה, שהינה ביתה של המנוחה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בטענה כי על המשיבה להשיב כספים שנטלה מהאם לצורך רכישת דירה בשנת 1992. יצוין כי החל מיום 25.4.95 מונתה המשיבה כאפוטרופסית יחידה על גופה ורכושה של האם, כאשר ביום 13.2.96 ניתנה החלטה לפיה תמונה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על רכושה של האם.

2.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט פ' מרכוס) דחה את טענותיה המקדמיות של המשיבה, אך דחה את תביעת המבקש לגופה. בית המשפט בחן את הראיות וחוות הדעת שהוגשו לו וקבע כי במועד בו הועברו הכספים למשיבה היתה האם כשרה לעשיית פעולות משפטיות והיה ביכולתה לגבש רצון וכוונה לעשות כן. עוד נקבע כי לא נפלו פגמים ברצונה של האם להעביר את הכספים למשיבה. בית המשפט ציין כי מהראיות עולה כי המשיבה דאגה לכל מחסורה של אמה וכי חלק ניכר מהכספים שמשכה מחשבונה של האם הועבר לחשבונות אחרים של האם ולא נעשה בהם שימוש לצרכיה האישיים של המשיבה. אף נדחתה האפשרות כי האם פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט (כב' השופטים ע' חבש-ס"נ, מ' דרורי, י' שפירא) קבע כי לא מצא מקום להתערב בפסק דינו המנומק והמבוסס של בית משפט קמא וכי לא נמצא כל פגם בהליך ניתוח פסק הדין, בממצאים שנקבעו או במסקנות המשפטיות שהוסקו מממצאים אלו. בית המשפט אף בחן מסמך עליו הסתמך המבקש ובו אבחנתו של ד"ר יעקב גנץ באשר למצבה הרפואי של האם, וקבע כי אין במסמך זה כדי לתמוך בטענותיו של המבקש. כן סקר בית המשפט את הראיות התומכות במסקנה כי האם פעלה מתוך מודעות ומרצון חופשי עת מסרה למשיבה כספים לרכישת הדירה.

4.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי הבקשה מעלה מספר שאלות משפטיות עקרוניות, שעניינן נטל ההוכחה על שליח הלוקח את כל ממונו של שולחו לעצמו כמתנה להוכיח כי מדובר במתנה; וכן דינו של חשבון בנק משותף ונטל ההוכחה כאשר מדובר באדם שהצטרף לחשבון בנק קיים ונטל את כל תוכנו של החשבון בחתימה יחידה שלו בטענה כי קיבל מתנה. עוד מעלה המבקש טענות בעניין

העדפת חוות דעתו של מי שאינו מומחה בתחום; התייחסות לאמירה של האם מספסל בית המשפט כלעדות; ועוד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה אני סבורה כי דינה להידחות. למרות הניסיון לשוות לטענותיו אופי משפטי עקרוני, הרי שהבקשה אינה חורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה וכל כולה תחומה בעובדות העניין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בית משפט קמא אשר בחן את הראיות לעומקן, התרשם מהעדויות ומחוות הדעת שהוגשו לו קבע כי האם המנוחה היתה כשרה לעשיית פעולות משפטיות בעת נתינת המתנה לבתה, נתנה את הכספים בגמירות דעת ומתוך רצון חופשי ולא תחת השפעה בלתי הוגנת. בקביעות אלו אין להתערב, בוודאי שלא במסגרת דיון בגלגול שלישי. השאלות שמעלה המבקש בעניין נטל ההוכחה ממילא הינן תיאורטיות בלבד, שכן מהראיות שנסקרו על ידי הערכאות דלמטה עולה בבירור כי אף אם היה הנטל על המשיבה, הרי שהיתה עומדת בו. יש להדגיש כי המשיבה לא שימשה כאפוטרופסית של האם בעת נתינת הכספים (ראו ע"א 4377/04 גורן-הולצברג נ' מירז (לא פורסם, 22.7.07)).

אין אף לקבל את טענתו של המבקש כי נגרם בעניין זה עיוות דין. מהתרשמותי מעובדות המקרה נראה כי מדובר בבת המסורה לאמה, מטפלת בה ומסייעת לה בכל צרכיה, ואף דואגת לענייניה הכספיים בנאמנות וללא דופי. במצב דברים זה איני רואה סיבה לחשוד מלכתחילה כאשר האם מעניקה לבתה מתנה כספית, אף אם היא נדיבה ביותר, ולכן הגיוני כי הנטל הוא על המעלה חשד שכזה. מעבר לכך, נסיבות נתינת המתנה היו רצונה של האם כי בתה תתגורר לידה והרצון להעניק לה דירה בדומה לדירה שהעניקה לבנה. כפי שציין בית המשפט המחוזי מכל עובדות אלו עולה כי מדובר בתביעת סרק, ובוודאי שאין לומר כי נגרם עיוות דין כלשהו.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.