בע"מ 3736/06 פלוני נ. פלוני

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"מ 104/05 (כב' השופט נ' הנדל), שלפיו נדחה הערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע בתמ"ש 13051/99 (השופט פ' אסולין, סגן-נשיא), הנוגע לתשלומי גמלת הפנסיה החודשית של המשיב למבקשת.

2.המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1981 ונולדו להם שתי בנות שהן כיום בגירות. קרע בין הצדדים גרם להתדיינויות רבות ביניהם החל בשנת 1999. הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים בשנת 2002, הושלם בשנת 2004 וקיבל תוקף של פסק דין. אף לאחר חתימת ההסכם לא תמה המחלוקת בין הצדדים, אשר נגעה לתשלומי גמלת הפנסיה החודשית של המשיב. בית המשפט לענייני משפחה מינה אקטואר מטעם בית המשפט על מנת שיחשב את זכויות הצדדים בעניין זה. האקטואר פנה לבית המשפט למתן הוראות באשר לאופן עריכת חישובים שונים, ובית המשפט הכריע בבקשתו. המבקשת הסתייגה משתי קביעות של בית המשפט, האחת, כי חלקה בפנסיה של המשיב יחושב לפי 27 שנות שירותו בצה"ל הכוללות גם את שנות שירותו הסדיר, ולא לפי 24 שנים. קביעה זו מקטינה את חלקה היחסי של המבקשת בפנסיה. השניה, כי יש לנכות מחלקה של המבקשת בפנסיה כל סכום ששילם לה המשיב בגין מזונותיה מהמועד שהחל לקבל דמי פנסיה. על קביעות אלה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי קביעות בית המשפט בדין יסודן, בהסכם הצדדים ובהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים.

מכאן הבקשה שלפני.

3.המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט בשתי הקביעות שתוארו לעיל. לטענתה, היה מקום לחשב את חלקה בפנסיה לפי ותק של 24 שנות שירות שאינן כוללות את שירותו הסדיר של המשיב. עוד טוענת היא כי ביקשה מבית המשפט המחוזי להבהיר כי אין מקום לקזז את חלקה במענק השחרור של המשיב מגמלת הפנסיה החודשית. משלא עשה כן, יש להבהיר זאת כעת.

בהתאם להחלטתי, השיב המשיב לבקשה. לדעתו, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. לגופו של עניין, טוען המשיב כי המבקשת אינה זכאית לשיתוף בזכויות הפנסיוניות שלו גם לגבי שלוש שנות שירותו הסדיר, אותן שירת תשע שנים בטרם נישא למבקשת. אשר למענק השחרור, טוען המשיב כי נושא זה כלל לא נכלל בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, שביסוד הבקשה. לטענתו, הסכום שעוקל מתוך מענק השחרור לטובת המבקשת היווה מזונות חלף פנסיה וקבלת בקשתה לקבוע כי אין לקזזו מגמלת הפנסיה, תביא לשינוי הסכם הגירושין עליהם הסכימו הצדדים בשנת 2004.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה על נספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, מדובר בסכסוך מתמשך בין הצדדים שמן הראוי לסיימו. לגופן של טענות, נחה דעתי כי אין הצדקה להתערבות בית משפט זה בקביעת הערכאות דלמטה לפיה אין המבקשת זכאית ליהנות מתקופת הפנסיה המתייחסת לשירות החובה של המשיב, בה לא היו הצדדים נשואים. אשר לטענתה השניה של המבקשת, כי חלקה במענק השחרור של המשיב לא יקוזז בהתחשבנות שיש לערוך בין הצדדים. טענה זו כלל לא נדונה בפני בית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, לא היה מקום להעלותה בפני ערכאת הערעור, ולא בכדי לא ירד בית המשפט לסוף דעתה של המבקשת בעניין זה. בוודאי שאין מקום להעלאת הטענה בפני ערכאה זו כיון שאין בידיה הכלים לבחון האם אכן, כטענת המבקשת, אוזנו כספים אלה בין הצדדים, אם לאו. לפיכך, אין מנוס מלדחות גם טענה זו של המבקשת.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, וחרף הגשת התשובה על ידי המשיב, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.