בע"מ 3794/13 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לערעורים אזרחיים ברמ"ש 54043-02-13, אשר ניתן על-ידי סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג .

רקע

2.

המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) הגישה בקשה לבית המשפת לענייני משפחה בחיפה (תה"ס 16402-10-10) לאישור הסכם יחסי ממון בינה לבין המשיב 1 (להלן: המשיב ). האחרון הגיש הודעה לפיה הסכם הממון לא נחתם על-ידו, והוא מזויף. הוא אף הודיע בתגובה להזמנה לדיון שאין בכוונתו להופיע. בשל כך נמחקה הבקשה לאישור ההסכם. ביום 1.1.2008 הגישה המשיבה תביעה חדשה לאכיפת ההסכם נגד המשיב, וביום 30.8.2012 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה (לאחר חמש בקשות) למתן פסק דין בהיעדר הגנה (להלן: פסק הדין ). בית המשפט לענייני משפחה נימק כי נחה דעתו שכתב התביעה נמסר לנתבע כדין, ושהוא בחר שלא להגיש כתב הגנה במועד. בעקבות פסק הדין, נחתמה על-ידי בית המשפט פסיקתא המורה, בין היתר, על העברת זכויותיו של המשיב בדירה הרלוונטית בחיפה (גוש 10807 חלקה 78 תת-חלקה 3) (להלן: הדירה ) על שם המשיבה.

חודשיים לאחר מתן פסק הדין, ביום 26.12.2012, נחתם הסכם מכר לרכישת הדירה בין המבקש ובין המשיבה, לפיו רכש המבקש את זכות הבעלות בדירה. בעת ביצוע המכירה הייתה הדירה רשומה על שמה של המשיבה בלבד, וביום 5.2.2013 נרשם המבקש כבעל הדירה בלשכת רישום המקרקעין על-פי דין.

ביום 20.2.2013 הגיש המשיב תביעה לביטול פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה העלה שוב את טענתו שההסכם הינו זיוף, והוסיף שאף זויפה חתימת עורך הדין המופיעה על ההסכם. באשר למסירת כתב התביעה, טען המשיב שמעולם לא נמסר לו כתב התביעה, ושהוא אכן לא ידע שהוגשה נגדו תביעה לאכיפת ההסכם. בכך נימק את אי-הגשת כתב הגנה ואת אי-התייצבותו לדיון שנקבע. בתביעתו לביטול פסק הדין ציין המשיב שיש להיעתר לבקשה הן מפני שלא ידע אודות התביעה, הן משיקולי צדק והן מחמת מעשה המרמה של המשיבה (זיוף ההסכם). לצד תביעה זו הגיש המשיב בקשה למתן צווי מניעה זמניים, כולל צו מניעה נגד המבקש למניעת עשיית כל דיספוזיציה בזכויותיו בדירה. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' הרשם הבכיר נ' זיתוני ) דחה את הבקשה למתן צו המניעה, בקובעו שהמשיב זלזל באורח ממושך ובוטה בחובות הדיוניות המוטלות עליו. כן נקבע שאף אם יימצא שחתימת המשיב על ההסכם זויפה, הסיכויים לביטול פסק הדין עדיין אינם טובים.

על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל. בפסק הדין נקבע שסיכויי הבקשה גבוהים, ולכן היה מקום ליתן צו מניעה כמבוקש. עוד נפסק שלא היה מקום לאשר את ההסכם המקורי, ושגילוי נוסחים שונים של ההסכם מעורר חשד באשר למידת אמינותו. בית המשפט המחוזי סבר שהן עניין זיוף המסמך, והן שאלת המסירה של כתב התביעה, צריכים בירור נוסף. משיקולים אלו החליט בית המשפט ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו, ולקבלו. באשר למעמדו של המבקש, שהגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף, נקבע שדין הבקשה להידחות. אף נאמר ש"בשלב זה יש לקבוע כי קיימת יריבות בין המערער [המבקש] לבין משיב זה". לטענת המבקש שרכש את הזכויות בדירה בתום לב ובתמורה, וכי רכש זכות בעלים עם רישום הזכויות, קבע בית המשפט שאף סוגיה זו צריכה להתברר במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, או בכפוף לתוצאה באותו הליך.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור המונחת לפני. להשלמת התמונה יצוין כי בעקבות פסק הדין הגיש המשיב בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לצירוף המבקש כנתבע נוסף. הבקשה התקבלה בשבועות האחרונים.

טענות הצדדים

3.

המבקש טוען שתי טענות עיקריות. הטענה האחת היא ששגה בית המשפט המחוזי בנתינת צו המונע ממנו עשיית כל דיספוזיציה בזכויות שרכש בדירה. נכון למועד מתן פסק הדין, לא היה המבקש צד להליך העיקרי שבין הצדדים, ולכן טעה בית המשפט המחוזי במתן צו זמני נגדו. הסיבה לכך היא שאין ליתן צו זמני אלא נגד צד להליך. עניינו של סעד זמני הוא לשמש ככלי עזר לקיום ההליך העיקרי, ולהצלחת מימושו של הסעד המבוקש בו. טענתו השנייה של המבקש מופנית נגד קביעות בית המשפט המחוזי כי קיימת יריבות בין המבקש לבין המשיב, וכי יש לברר את טענות המבקש בנוגע לזכויותיו הקנייניות "במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה או בכפוף לתוצאה באותו הליך" (פסקה 15 לפסק הדין). המבקש רואה החלטות אלו כ"עולות, הלכה למעשה, עד כדי צירופו של המבקש להליך העיקרי בתביעה לביטול פסק הדין". על רקע זה טוען המבקש שאין לצרפו להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, ושצירופו כאמור אינו עונה על העקרונות המותווים בסעיף 6(ו) ל חוק בית המשפט לעניני משפחה התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ). לדידו, בית המשפט לענייני משפחה נעדר כל סמכות עניינית לדון בזכויותיו הקנייניות. לצד שתי טענות אלו מוסיף המבקש שמדובר ב"מעשה עשוי", שכן לדעתו הוא ראוי להגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין ("תקנת השוק"), מאחר שקיבל את הזכויות הקנייניות בדירה בתמורה ובתום-לב.

המשיב טוען מנגד שצירוף המבקש להליך שבינו לבין המשיבה הוא ראוי ומתבקש. באשר לצו המניעה, מציין המשיב שנוכח תביעתו המתוקנת לבית המשפט לענייני משפחה, למתן הצהרה לפיה זכויותיו הקנייניות גוברות על זכויות המבקש, הרי שלא תהא כל נפקות מעשית בקבלת בקשת המבקש. הטעם בדבר הוא שאם יבוטל צו המניעה שניתן נגד המבקש, אין ספק שצו המניעה יועמד שוב על תילו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. גם על טענות המבקש ל"מעשה עשוי" עונה המשיב שלא מדובר בקונה תם-לב הזכאי ליהנות מהגנת "תקנת השוק", ולגישתו שאלה זו צריכה להתברר בפני בית המשפט.

דיון והכרעה

4.

לעתים המסגרת תוחמת את ההכרעה. כך המצב בעניינו, בהתייחס לשתי מסגרות. האחת – עסקינן בבקשת רשות ערעור. בקשה זו כשמה כן היא. אין מדובר בערעור בזכות, אלא בבקשה לרשות ערעור, בגדרה רשאי בית המשפט לשקול אף שיקולים מעשיים (ראו:

רע"א 3095/12 גולובנציץ נ' אבני דרך

(2.9.2012); בע"מ 8788/10 פלוני נ' פלונית ואח' (13.11.2011) ). המסגרת השנייה – ההחלטה מושא הבקשה, היא ולא כל החלטה אחרת. מן הראוי להיצמד למסגרות אלו.

כפי שכבר צוין, בית המשפט לענייני משפחה החליט לאחרונה להיעתר לבקשת המשיב, ולצרף את המבקש להליך המתנהל בין המשיב לבין המשיבה. לנוכח החלטה זו, הרי שיש צדק ענייני בקיומו של צו מניעה נגד המבקש, המונע ממנו עשיית דיספוזיציה בדירה. ודוק: צו המניעה מתייחס לעשיית פעולות משפטיות בלבד, ולא לעצם השימוש בדירה, באופן שהפגיעה בזכויותיו של המבקש מצטמצמת. מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב, שכן העברת הזכויות בדירה לצדדים נוספים עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לזכויות הקנייניות של המשיב. לנוכח זאת, אף אין צורך לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים. אף אם עוצמת הסיכויים אינה כה חזקה, די בכך שהסיכויים קיימים במידה כזו שיחד עם מאזן הנוחות, וצירוף המבקש להליך, כדי להטות את הכף נגד מתן רשות ערעור.

עולה כי יש מקום במצב הנוכחי להותיר את צו המניעה על כנו. הביקורת הערעורית נסובה סביב ההחלטה למתן צו מניעה. זוהי הבקשה המונחת לפני, ועל כך ניתנה ההחלטה בעניין.

5.

הבקשה נדחית. לנוכח נימוקיי אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13037940_Z03.doc

יפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333

; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il