בע"מ 3809/05יעקב אמסלם נ. מרגלית אמסלם

א.המבקש עותר לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) מיום 3.4.05, בו נתקבל חלקית ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט גרינברגר) מיום 7.11.04 בנושא מזונות האשה והילדים; סכום המזונות לילדים שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה ל-3,000 ₪ לחודש הועלה לסך 4,000 ₪ לחודש. נדחה ערעור נגדי.

ב.לטענת המבקש, מעלה הוא שאלות עקרוניות, כגון באשר לסכום המינימום שיש להשאיר למבקש לקיומו שלו, וכן שאלות הקשורות בגובה מינימלי למזונותיהם של ילדים, הוצאות חריגות ושכר קובע. לטענת המבקש אין בידו לעמוד בסכום שנקבע לו למזונות הילדים והאשה.

ג.עיינתי בבקשה ובנספחיה, ואחר העיון אין בידי להיעתר לה. היא מתוחמת ביחסים שבין הצדדים ואינה מעוררת שאלות משפטיות אשר בשכמותן עשויה להינתן רשות ערעור בגלגלו שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד ל"ו(3) 123). ביסודה נדרשת הבקשה לשאלות עובדתיות שנדונו בפירוט בשני בתי המשפט הקודמים, ועניינם מצב השתכרותו של המבקש, צרכי הילדים וכל הכרוך דרך קבע במזונות משפחה.

ד.אוסיף, כמובן מבלי להביע דעה ספציפית במקרה דנא, כי נושאי מזונות הם מאותם שאין בהם סופיות, ובשינוי נסיבות ניתן לעתור לשינוי במזונות שהוטלו; ראו ע"א 135/80 בכור נ' בכור, פ"ד לו(2) 358, 360 (הנשיא לנדוי) "... הפסיקה בתביעת מזונות לעולם אינה סופית, כאשר משתנות הנסיבות הנוגעות לעניין במרוצת הזמן"; רע"א 226/87 אליהו נ' אליהו (לא פורסמה) (המשנה לנשיא בן פורת).

ה.כאמור, איני נעתר לבקשה.