בע"מ 3855/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 20.3.07 בתיקים ע"מ 1289/05 ו - 1297/05, בו נדחו ערעורי הצדדים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופטת ריש-רוטשילד) מיום 7.7.05 בתיק תמ"ש 11524/00.

ב.

המבקש הוא אביהם של המשיבים, ועניינו של ההליך שלפנינו - גובה חיובו במזונותיהם. ביום 7.7.05 קבע בית המשפט לענייני משפחה - בפסק דין מפורט ומנומק - כי על המבקש לשלם מזונות בסך 2,635 ש"ח בעבור שני הילדים (המשיב 1 יליד 1997, המשיב 2 יליד 2001), ויחד עם הוצאות נוספות (מטפלת, גן צהרון) - נכון לשנה זו הועמדו המזונות על 4,300 ש"ח (בספטמבר הקרוב יופחתו ל 3,600 ש"ח). בנוסף חויב המבקש בהוצאות מדורם של המשיבים (40% מעלות שכר הדירה – דהיינו, 270$), ובמחצית הוצאות חריגות שפורטו - במידה שיהיה בהן צורך. הסכום חושב לפי ההנחה שהמבקש חייב בעלות צרכיהם המינימליים של המשיבים, ושבהתחשב בהכנסות ונכסי הצדדים יש לחלק את המזונות מדין צדקה לפי מפתח של 75% למבקש ו-25% לגרושתו. שני הצדדים עירערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושני הערעורים נדחו, בפסק דין מיום 20.3.07. בתמצית, בית המשפט קבע כי הצדדים מבקשים לפתוח מחדש וללא הצדקה את סוגיית גובה המזונות - ושאין הצדקה לנהל מחדש את הדיון שכבר הוכרע כראוי בערכאה הראשונה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה נטען: (1) במשך שנתיים עובר לפרידתם ניהלו בני הזוג תרשומת מדויקת של הוצאות המשיבים, והסכימו לשאת בהן בשווה . נטען כי הסכמה זו מחייבת, ולמצער יש לה תוקף מנחה, גם ביחס לשיעור החיוב במזונות; (2) נטען כי הסכום שנפסק בגין הוצאות מטפלת מופרז, שאינו משקף את עלותה האמיתית, ושהצדדים הסכימו כי המשיבים לא יטופלו על ידי מטפלת כל עיקר. כן נטען כי על שני הצדדים לשאת בעלויות אלה; (3) נטען כי בתי המשפט הקודמים שגו לגבי גובה הכנסות אמם של המשיבים, ופסקו שיעור שהוא נמוך אף מהודאתה בכתבי הטענות - ולשגגה זו השלכה, כנטען, על חישוב ההכנסה הפנויה ושיעור החיוב מדין צדקה.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). לא זו בלבד שבמובהק אין המקרה שבפנינו בא בכללם, אלא אף לא נטענה טענה – וגם אין מקום לטענה – כי הנושא חורג מתחומה של מחלוקת הצדדים. ועוד, המדובר בהשגה על ממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, בכגון אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב - כל שכן בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (טרם פורסם)). הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס להתערבות בסכום מזונות, לגביו נאמר מפי ראשונים:

"קביעת גובה דמי המזונות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט היושב בערכאה ראשונה, ואנו לא נתערב, אלא אם כן נתפס הוא לשיקולים מופרכים או בלתי חוקיים, או אם התעלם משיקולים שהיה עליו להביאם בחשבון, או אם פסק מזונות בסכום כה מוגזם, או כה קטן, שאין בינו לבין מסיבות המקרה ולא כלום" (197/53 שמוחה נ' שמוחה , פ"ד ח 904, 908 - השופט, כתארו אז, אגרנט).

ברי כי אין המקרה שבפנינו בא בגדרי חריג זה. עוד אציין כי אף אילו נתקבלו טענות המבקש לגבי הסכמות בינו לבין גרושתו במהלך תקופת הנישואין - אין הן מחייבות את המשיבים הקטינים, על פי המצב המשפטי, גם אם הוא מותיר תרעומת אצל המבקש. מכל מקום, בתי המשפט הקודמים דנו בעניינם והכריעו לפי צרכיהם, ובנסיבות אין מקום להתערבות ערעורית בגלגול נוסף.

ה.

איני נעתר איפוא לבקשה.