בע"מ 3872/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברע"א 51721-05-13 (כב' השופטת צ' צפת ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעכב צווי מניעה ועיקול זמניים שהוצאו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב יפו במסגרת א"פ 45837-04-13 (כב' השופט נ' שילה ). בד בבד עם הבקשה הוגשה בקשה דחופה לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט לענייני ממשפחה בעניין הצווים הזמניים עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

2.

המבקש הגיש בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן תביעה למתן צו אפוטרופסות על החסויה, היא אימו של המבקש. במסגרתה הגיש המבקש בתאריך 25.04.13 בקשה דחופה למינוי אפוטרופוס קבוע לגופה ולרכוש של החסויה. בבקשה התבקש בית המשפט להורות לאפוטרופוס להשתלט על מחצית הכספים המופקדים בחשבונותיו של בעלה של החסויה כדי להעבירם לחשבון נאמנות על שם החסויה שינוהל על-ידי המבקש וישמש לכלכלתה. ביום 12.5.13 התקיים דיון בבקשה, ובאותו יום הגיש בעלה של החסויה ובן נוסף – הם משיבים 1-2 בבקשה – בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על כל דיספוזיציה הן בשתי דירות והן בכספים נזילים בסך 2,000,000 ש"ח שהעבירה החסויה לאחרונה למבקש. באותו יום נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד. בסיומו של דיון במעמד שני הצדדים שנערך ביום 23.05.13, הורה בית המשפט לענייני משפחה על עיקול הכספים שהועברו לידי המבקש מהחסויה, כפוף לתשלום הוראת קבע חודשית בסך 20,000 ש"ח לבית האבות בו שוהה החסויה. כמו כן הוטל צו מניעה על שתי הדירות. נקבע שיש צורך להקפיא את הנכסים כדי לברר את נסיבות העברתם מידי החסויה למבקש. עוד נקבע שהאפוטרופוס שמונתה תגיש תובענה בה תתברר העברות הנכסים לידי המבקש תוך 45 יום. בקשת המבקש מבית המשפט לענייני משפחה לעכב את ביצוע צו העיקול והמניעה נדחתה.

על החלטה זו בעניין הסעדים הזמניים הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשת רשות ערעור ולצידה בקשה למתן צו עיכוב ביצוע של ההחלטה. הבקשה נדחתה ויום לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחיית העיכוב. אף בקשה זו נדחתה. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. נוכח זהות הסעד המבוקש בבקשת למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה עיכוב ביצוע ובבקשה למתן סעד זמני של עיכוב ביצוע, החלטתי לדון בבקשה העיקרית.

3.

לשיטת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כשלא עיכב את צו העיקול המוגבל שהטיל בית המשפט לענייני משפחה על הכספים שהועברו אליו מידי החסויה כך שתשולם הוראת קבע לבית האבות בו מתגוררת החסויה. טענתו העיקרית של המבקש, כפי שעולה מבקשתו הארוכה, היא כי בית המשפט לענייני משפחה לא נימק מדוע פטר את המשיבים והאפוטרופוס מחובת הפקדת ערובה וחתימה על כתבי התחייבות כנדרש בתקנות 364(א) ו-365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא התנה את מתן הצו בהגשת תובענה תוך 45 יום מטעם המשיבים והאפוטרופוס.

4.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה המרובות שאף חזרו על עצמן, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. מושא הבקשה ליתן רשות ערעור היא החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לעיכוב ביצוע של סעד זמני, אשר הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. דהיינו, עסקינן בהליך ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים שעניינה סעד זמני. אין זו דרכו של בית המשפט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית ככל שהן נוגעות לסעדים זמניים, זולת במקרים חריגים (ראו: רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי (17.2.2008)). כך ביתר שאת כאשר שאלת עיכוב ביצועו של הסעד הזמני נידונה ונדחתה על-ידי שתי ערכאות, בשלוש החלטות שונות. בל נשכח כי בקשת רשות הערעור של המבקש בבית המשפט המחוזי על ההחלטה בסעד זמני עדיין תלויה ועומדת.

לא רק זאת, הבקשה שלפניי עוסקת בסוגיה התחומה לעניינם הפרטני של הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו לטענותיו של המבקש שהועלו ביחס לצווים הזמניים, אך הדגיש שהשיקול המרכזי הוא הצורך בבירור מעמיק של כשרות העברת הנכסים מידי החסויה למבקש. אגב, ניכר מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה שהמבקש הביע הסכמתו כי הכספיים החודשיים הנדרשים עבור שהותה של החסויה בבית האבות יועברו באמצעות הוראת קבע לבית האבות (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 23.5.13). אוסיף בבחינת למעלה מן הצורך, שלא מצאתי שהמבקש הוכיח כי יגרם לו נזק משמעותי עקב מתן צווי המניעה והעיקול הזמניים. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה: "אם בסופו של דבר יקבע כי יש להשיב את הכספים לידי [ המבקש ], הדבר יעשה."

נוכח האמור לעיל – הבקשה ליתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, ולאחר היסוס רב, אין צו להוצאות.