בע"מ 3362/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 47268-04-13; השופט משה יועד הכהן ; להלן: ההחלטה ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 925-04-11; השופט איתי כץ ) המורה כי הסדרי הראיה של המבקש 1 (להלן: הקטין ) עם המשיב, אביו, יורחבו בין היתר באופן שהקטין ישהה עם אביו אחת לשבועיים בסופי-שבוע. בהחלטה מיום 9.5.2013 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע.

2.

כאמור, הבקשה שלפנינו עוסקת בהסדרי הראיה של הקטין עם אביו, והיא חלק מסכסוך בין הורי הקטין. במסגרת זו הוגשה ביום 24.1.2013 חוות דעת על-ידי פסיכולוגית שמינה בית המשפט המחוזי, באשר ל "חשד שהקטין נתון להתעללות מצד גורם כלשהו במשפחה ומסוגלות ההורית של שני ההורים" , ולצדדים הוקצו 14 יום להגיש תגובה על חוות הדעת. המבקשת ביקשה את חומרי הגלם ששימשו להכנת חוות הדעת, בית המשפט הורה למבקשת להמציא שם של פסיכולוג קליני אשר אליו יועברו חומרי הגלם, אך המבקשת הציעה פסיכולוג שאינו מומחה בתחום הקליני. בסופו של דבר, משלא נסתרה חוות דעת המומחית, הורה בית המשפט לענייני משפחה, כמומלץ בחוות הדעת, כי הסדרי הראיה של הקטין עם אביו יורחבו כך שבין היתר ישהה הקטין אצל אביו אחת לשבועיים בסופי שבוע, במחצית מימי חופשות החגים, ולמשך שבוע אחד במהלך החופש הגדול.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, ועִמו בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מיום 5.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, ומתגובת המבקשת עולה כי הדיון בערעור נקבע ליום 9.9.2013. בהחלטתו לעניין עיכוב הביצוע ציין בית המשפט כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, משום שזכויותיה של המבקשת לא קופחו, בית המשפט לענייני משפחה דווקא בא לקראתה, אולם המבקשת ניסתה 'למשוך' את ההליכים ללא תוחלת באמצעות מהלכי סרק. אשר למאזן הנוחות נקבע כי גם הוא איננו נוטה לכיוונה של המבקשת. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה איננו משנה מבחינה מהותית את מצב הדברים הקיים, אלא רק "מרחיב" אותו, שהרי הקטין נפגש עם אביו גם קודם לפסק הדין, ועל כן הפגיעה הנטענת בקטין יכולה הייתה להעשות גם אז. אשר לפגיעה נטענת זו, קבעה המומחית בחוות הדעת, לאחר בדיקת הטענות לעומק, כי האב או משפחתו לא פגעו בקטין, וכי הקטין מוסת באופן עקבי על-ידי המבקשת, ומאמץ את תחושותיה.

4.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, ומכאן בקשת רשות הערעור נושא הליך זה. לטענתה, בחוות הדעת נפלו כשלים רבים ואין לקבלה, אולם

במצב הדברים שנוצר לא היה באפשרותה להעלות טענות נגד חוות הדעת. בכך למעשה אימץ בית המשפט את חוות הדעת בטרם בחינתה, וגרם לסיכון כלפי הקטין. מנגד טוען המשיב כי זכויותיה של המבקשת לא קופחו, כי ניתנה לה אפשרות להגיש שאלות הבהרה על חוות הדעת, אולם היא בחרה לפעול בניגוד לסדרי הדין ולהחלטות בית המשפט. כמו כן, בית המשפט שקל את האמור בחוות הדעת ולא אימץ את כולה, אלא רק חלק מן ההמלצות שנכללו בה.

5.

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. בידוע, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים תֵעשה במצבים חריגים בלבד (השוו: בע"מ 3872/13 פלוני נ' פלוני (2.6.2013)). לא מצאתי כי נסיבות העניין שלפנינו מצדיקות התערבות שכזו. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מאזן הנוחות איננו נוטה לכיוון קבלת הבקשה. גם בטרם מתן פסק הדין הִתראה הקטין עם אביו למשך מספר שעות לא מבוטל, ועל כן אין בהרחבת הסדרי הראיה כדי לשנות את המצב מבחינה מהותית באופן המצדיק עיכוב ביצוע. זאת ועוד, המבקשת העלתה טענות על אודות מעשים קשים שנעשו לכאורה לקטין, אולם המומחית שמינה בית המשפט העריכה לאחר בדיקה מקיפה כי הקטין לא נפגע על-ידי אביו ומשפחתו. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הממצאים הללו, וזוהי התשתית העובדתית המונחת לפניי. גם בחוות הדעת מיום 4.7.2013 שצירפה המבקשת (הפסיכולוגית הקלינית כרמיה אוריין) אין כדי לשנות מממצאים אלה לצורך הדיון בבקשת רשות הערעור. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה הורה כי למשך חצי שנה

לא ישהה הקטין ולא ילון אצל קרובי משפחה אחרים ללא השגחת אביו, כך שהסיכון הנטען הנשקף לקטין פוחת במידה משמעותית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש לקוות כי בירור הערעור יסתיים לפני תום התקופה, ואם לא כן, תוכל המבקשת לעתור לבית המשפט בבקשה להקפאת המצב. מאזן הנוחות איננו נוטה אפוא לכיוון קבלת הבקשה, אדרבה, ועל פני הדברים יש בסיס גם להערכת בית המשפט המחוזי על אודות סיכויי הערעור לגופו.

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך של 2,500 ₪.