בע"מ 3924/06 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבר"ע 1338/06 (כב' סגן הנשיא י' זפט) אשר דחה את בקשת המבקש להתיר לו לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שאימץ את תסקיר פקידת הסעד לסדרי דין בנוגע להסדרי הראייה שבין המבקש לבין בנו.

1.

מאז גירושיהם של המבקש והמשיבה מתנהלת בין השניים מערכת עתירת קונפליקטים ביחס להסדרי הראיה הנוגעים לבנם המשותף (להלן: הבן ). במסגרת זו, הוגש בעניינם, במשך חמש השנים שבהם טופלו על-ידי פקידות הסעד באזור מגוריהם, מספר רב של תסקירים. ביום 7.2.06 הוגש על-ידי פקידת הסעד לסדרי דין (להלן: הפקידה ) תסקיר מסכם שנועד להמליץ המלצות בכל הנוגע לשאלת המשמורת ולקביעתם של הסדרי ראייה קבועים (להלן: התסקיר ). תסקיר זה הוגש לאחר סיכום מבדקי המסוגלות ההורית שנערכו לצדדים, לאחר דרישה מתמשכת של המבקש. התסקיר המליץ להותיר את הבן במשמורת אצל המשיבה. בשאלת הסדרי הראיה המליץ התסקיר כי במהלך השבוע, ישהה הבן אצל המבקש פעם אחת, החל מיום ג' בצהרים ועד יום ד' בבוקר, ובסופי השבוע, ישהה הבן אצל המבקש אחת לשבועיים, החל מיום ו' בצהרים ועד יום שבת בערב. עוד המליץ התסקיר על המקום בו ישהה הבן בכל אחד מן החגים ובחופש הגדול.

2.

בהחלטתו מיום 9.2.06 אימץ בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט י' גייפמן) את המלצת התסקיר. עם זאת, בית המשפט קבע כי התיק יועבר לשמיעת הוכחות ביום 6.6.06 וכי לצורך הדיון תגיש הפקידה תסקיר משלים שיתייחס בין השאר, לבקשת המבקש להרחיב את הסדרי הראייה. עם מתן ההחלטה, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, אך זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ללא מתן נימוקים. מכאן הבקשה שבפניי. יצוין, כי המבקש, שהגיש את בקשתו לבית משפט זה

ביום 10.5.06, לא התייחס כלל לדיון ההוכחות האמור, שנקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

3.

בבקשתו מלין המבקש כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שניתנה ללא נימוק ותוך הסתפקות באמירה "הלקונית, הכללית והסתמית", כך לטענת המבקש,

כי הוא קרא את הבקשה ולא מצא מקום ליתן תשובה עליה, וכי הוא דוחה את הבקשה. לדעת המבקש, מדובר בהחלטה תמוהה ובלתי מכובדת. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי בית המשפט לענייני משפחה קיבל את החלטתו לאחר שרפרף בתסקיר, שהוא לדידו, בעל חשיבות עצומה להסדרי הראייה, רק במועד הדיון עצמו, ונמנע מלעיין בו לעומק. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט לענייני משפחה קיבל את החלטתו על אף שלא עמדו בפניו תוצאות מבחן המסוגלות ההורית שנערכו להורים, ושעל בסיסן נכתב התסקיר. לדעת המבקש, ללא בחינת תוצאות מבחן המסוגלות ההורית לא היו לבית המשפט הכלים לערוך שקילה נכונה של התסקיר ולקבל החלטה מושכלת. בנוסף, טוען המבקש, כי הפקידה ערכה את התסקיר מנקודת מבט הבוחנת את התנהגות האב, ולא מנקודת מבט אובייקטיבית או כזו המשלבת את התנהגות האם. לדידו, משפקידת הסעד ציינה אך את אופן התנהלותו של המבקש במבדקי המסוגלות ההורית, ונמנעה מלציין את זו של המשיבה שנכחה רק במפגש אחד מתוך ארבעה, כשם שהודתה בעצמה בפני בית המשפט קמא, אין מנוס מן המסקנה כי אין המדובר בתסקיר אובייקטיבי. עוד טוען המבקש, כי מעיון בתסקירים עולה, כי הסדר הראייה שנקבעו בתסקיר האחרון הפחיתו את מספר מפגשיו עם הבן, בלא שחל כל שינוי במצב המצדיק כי כך ייעשה. לדידו, משנקבע כי מערכת היחסים בין המבקש למשיבה הינה סוערת באשמתם של שני הצדדים, אין מקום "להעניש" דווקא את המבקש ולהפחית את מספר הפגישות שלו עם הבן.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לרבות החלטות הערכאות הקודמות והתסקירים שהוגשו בנושא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט קיבל את החלטתו בעניין הסדרי הראיה על סמך ההמלצות שניתנו במסגרת התסקיר שנכתב מטעם הפקידה. אף כי ברי כי בית המשפט הוא שפוסק בסוגיה המונחת לפניו, וכי הסתייעות בחוות דעת מומחה, אין משמעותה כי בית המשפט מתפרק מסמכותו ומחובתו להכריע (ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , פ"ד נב(4) 563 (1998)), הרי שכשמונחת לפני בית המשפט חוות דעת מומחה העוסקת בשאלות הנסובות סביב טובת הילד, הכלל הוא כי "...יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04

פלונית

נ' פלוני , תק-על 2005(2) 2893 , 2898; בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 2006(3) 471, 474). תסקיר הפקידה אינו מהווה אמנם חוות דעת מומחה, כמשמעותו בסעיף

20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971, אך ברי כי בית המשפט רשאי לתת משקל להמלצותיה של פקידת הסעד, אשר עמדה מקרוב על נסיבותיה של אותה משפחה, נפגשה ישירות עם הצדדים ומחזיקה בידע ובניסיון טיפולי המעניקים להמלצותיה תוקף. במקרה דנן, לא מצאתי בנימוקי המבקש טעמים כבדי משקל המצדיקים כי בית המשפט יחרוג מהמלצות הפקידה

5.

המבקש הוסיף וטען טענות כנגד אופן קבלת ההחלטה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ככלל, שאלות העוסקות בדרך ניהול המשפט מסורות לשיקול דעתו של בית המשפט שלדיון ובית המשפט שלערעור לא יתערב בהן, אלא במקרים שבהם נפלו פגמים בדרך זו, הגורמים למבקש עיוות דין (רע"א 7592/02 אבו סאקור נ' קרנית , תק-על 2002(4)691). בענייננו, לא מצאתי כי נפלו פגמים מהותיים בדרך קבלת ההחלטה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, ומכאן שאין לדעתי מקום להתערב בהחלטה. בהקשר זה יוסף, כי מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עולה כי בעניין הנדון אמורים היו להתקיים דיונים נוספים, ואמור היה להיות מוגש תסקיר משלים. בנסיבות אלה, יש מקום ליתן לערכאה הדיונית לבחון את הדברים לעומקם ואין מקום להתערב בהחלטת הביניים שקיבלה (ראו גם רע"א 3624/02 גלס נ' בסרבי , תק-על 2002(2) 2028).

6.

לפני סיום, אוסיף, כי היה מקום שבית המשפט המחוזי ינמק את החלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור. אמנם, מחוקק המשנה אפשר, כשערעור נדחה, לאמץ את פסק דינו של בית המשפט שלדיון על כל חלקיו, זאת בהתקיים מספר תנאים, (תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ראו גם רע"א 3847/05 יובל הנדסה בע"מ נ' רצף תעשיות מוצרי בניה בע"מ, תק-על 2005(3) 1985, 1986 ), ועם זאת ככלל יפרוס בית המשפט בהחלטתו את הנימוקים שהובילו לקבלת ההחלטה. בענייננו, נמנע בית המשפט מלציין בהחלטתו כי נתקיימו התנאים לקבלת החלטה בלתי מנומקת,

אף באופן תמציתי, והסתפק באמירה הלאקונית כי הוא דוחה את הבקשה. כשם שציינתי במקום אחר-

"ההנמקה הינה חלק בלתי נפרד מכל פסק דין. ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו (...) להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/ 05 מקומון כל הצפון נ' פלוני , תק-על 2006(1) 956, 957).

לאור זאת, חרף העומס המוטל על בית המשפט, סבורה אני כי היה מקום שבית המשפט יבהיר, ולו בקצירת האומר, מה הביאו לדחיית הבקשה. אף על פי כן, משלא נפלו פגמים מהותיים בהחלטה, ובנסיבות העניין כפי שפורטו, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.