בע"מ 3942/14 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר , י' שבח ו ש' שוחט ) שקיבל את ערעורם של המשיבים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ש' גליק ).

1.

אעמוד בקצרה על מהלך ההתרחשויות הרלוונטי לבקשה שלפניי. בני הזוג –המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיב ) – נישאו בשנת 1977 והקימו את ביתם על נחלת הורי המשיב שבמושב שיתופי. בשנת 1993 עזב המשיב את ביתם ועבר להתגורר בבית אימו – היא המשיבה 2 – בנחלה. בשנת 1999 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבים ובה ביקשה סעדים שונים ובתוך כך סעד הצהרתי כי היא שותפה בחלקים שווים בזכויות בנחלה. תביעה זו לא תוקנה על אף גירושי הזוג בשנת 2001. ביום 28.5.2007 פסק בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת צ' צפת ) כי למבקשת ולמשיב זכות מגורים בלתי הדירה בבית שבנו בנחלה ובשטח בן דונם אחד שעליו הוא בנוי, וכי הם רשאים לפעול לפיצול החלקה בכפוף להסכמת האגודה ומינהל מקרקעי ישראל. על פסק דין זה הגישו המשיבים ערעור, והמבקשת הגישה ערעור שכנגד. ביום 8.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיאה א' קובו והשופטות מ' רובינשטיין ו ע' צ'רניאק ) (להלן: פסק הדין המחוזי הראשון ) את הערעורים בכפוף להחזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הכרעה בשתי שאלות: מהו שטח החלקה שיוצמד לבית הזוג; וכיצד יש לפעול לפיצול החלקה. על פסק דין זה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. ביום 8.5.2012 פסק בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ש' גליק ) כי מתוך הנחלה יפוצל שטח של 560 מ"ר בסמוך ומתחת לבית הזוג שבו מתגוררת המבקשת, וכי עלות פיצול השטח מתוך הנחלה תתחלק בחלקים שווים בין שני בני הזוג. על פסק דין זה הגישו המשיבים ערעור. ביום 28.4.2014 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' ענבר , י' שבח ו ש' שוחט ) (להלן:

פסק הדין המחוזי השני ) את הערעור, וקבע כי הזכות שהוענקה למבקשת ולמשיב היא זכות לחזקה ייחודית בבית המגורים ובשטח שיפוצל פיזית ויוצמד אליו פיזית לצורך הבטחת הזכות להתגורר בו – ולא זכות שמכוחה ניתן לבצע פיצול רישומי-מהותי המעניק זכויות קנייניות בחלקה. אשר על כן, הורה בית המשפט כי שאלת גודל השטח ועלויות הפיצול תושב לבית המשפט לענייני משפחה להכרעה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי לרשות ערעור על פסק הדין. המבקשת טוענת, בתמצית, כי פסק הדין המחוזי השני מתערב וסותר את פסק הדין המחוזי הראשון שהוא פסק דין סופי וחלוט. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לקבוע כי זכותה לפעול לפיצול החלקה נוגעת אך לפיצול פיזי ולא לפיצול רישומי-מהותי של הנחלה, שכן המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין המחוזי הראשון בסוגיית מהות הפיצול ועל כן הפכה קביעתו בסוגיה זו לחלוטה. נטען כי משהפך פסק הדין המחוזי הראשון לחלוט, "אין בידי בית המשפט המחוזי סמכות חוזרת ונשנית להתערב, לפרש, להרהר ולערער תחת קביעותיו של פסק הדין המחוזי [הראשון]". לטענתה מעורר פסק הדין שאלה עקרונית אם מוסמך בית המשפט המחוזי לשוב ולשנות מקביעות סופיות וחלוטות של בית המשפט המחוזי שניתנו במותב תלתא קודם. עוד נטען כי לפסק הדין של בית המשפט המחוזי תוצאות קשות והרסניות למבקשת ולילדיה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, באתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין הבקשה דנן באה בגדר אמת מידה זו שכן היא נטועה בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה מעוררת שאלה עקרונית. אכן, הלכה היא כי "מקום בו הוגש ערעור בזכות, וערכאת הערעור החליטה על החזרת התיק לערכאה הדיונית לשם הכרעה בעניינים מסוימים, הרי שפסק-דינה השני של הערכאה הדיונית לא יקים זכות ערעור נוספת על הסוגיות שהוכרעו בפסק-דינה הראשון של הערכאה הדיונית" ( רע"א 8629/08 עטר נ' אשל , פסקה 6 (5.10.2011) (ההדגשות במקור)). ואולם, במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין המחוזי הראשון הכריע בדבר האפשרות לפעול לפיצול החלקה, אך לא בסוגיית מהות הפיצול (אם יש לפעול לפיצול הנחלה בדרך פנימית-פיזית או בדרך רישומית-מהותית) . משכך, לא מדובר בהתערבות בקביעה שהפכה לחלוטה, אלא בפרשנות פסק הדין שמצויה בגדר סמכותו של בית המשפט. אף אם אניח לצורך הדיון שנפלה שגיאה באופן שבו הפעיל בית המשפט המחוזי את סמכותו בנושא פרשנות פסק הדין המחוזי הראשון (ואין אני אומר שאלה הם פני הדברים), הרי שטעות כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיים בירור ערעורי שני בבית משפט זה (ראו, למשל, רע"א 4298/14 מגדלי אמריקנה 2008 בע"מ נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ , פסקה 3 ( 1.7.2014) והאסמכתאות שם).

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.