בע"מ 418/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.12.2019 (רמ"ש 43691-07-19, השופטת ו' פלאוט ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 17.6.2019 (תמ"ש 39247-10-13, סגנית הנשיאה ר' מקייס ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר המנהלים מאז שנת 2013 הליכים משפטיים הנוגעים לרכושם המשותף, ובכלל זה לתאגידים המצויים בבעלותם והרשומים בשתי מדינות בארצות הברית (להלן: התאגידים האמריקניים ).

3.

חלק מן ההשתלשלות הקודמת בעניינם של הצדדים מפורטת בהחלטתו של בית משפט זה מיום 5.3.2018 (בע"ם 1297/18, השופט ע' פוגלמן ), ואיני רואה לשוב ולהביאה כאן בשנית. לענייננו יצוין כי ביום 27.7.2016 החליט בית המשפט לענייני משפחה על מינוי כונס נכסים ביחס לנכסי הצדדים וזכויותיהם בתאגידים האמריקניים עד להכרעה בתביעות הרכושיות שהגישו, וזאת בין היתר על-מנת למנוע ביצוע פעולות חד-צדדיות בהם. בהתאם לכך, ביום 27.9.2016 מונה כונס נכסים כאמור. בהמשך הדברים התפטר כונס הנכסים מתפקידו, וביום 7.9.2017 מונה במקומו רו"ח עדי ליואי, הוא המשיב 2 (להלן גם: כונס הנכסים ).

4.

ביום 11.12.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה לכונס הנכסים הקודם להסדיר את מינויו ורישומו לפי הדינים החלים במדינות הרלוונטיות בארצות הברית. בהחלטתו מיום 25.4.2018 שב בית המשפט לענייני משפחה ונתן הוראות כאמור אף למשיב 2 שנכנס בינתיים לתפקידו.

5.

ביני לביני הגיש המבקש תביעה בארצות הברית ובה עתר למינוי כונס נכסים מטעמו. ביום 4.6.2018 דחה בית משפט במדינת אריזונה את התביעה בהסתמכו על פסיקה המכירה בצווי כינוס נכסים שהוצאו על-ידי בתי משפט מוסמכים במדינות אחרות. עוד נקבע בפסק דין זה כי למדינת אריזונה זיקה מוגבלת ביותר לסכסוך וכי נודע בהקשר זה יתרון לבית המשפט שלו פיקוח על מכלול הנכסים הקשורים בסכסוך.

6.

בהחלטה מיום 5.3.2019 שעניינה ניהול נכסי הצדדים בארצות הברית על-ידי כונס הנכסים, ציין בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי אין די בהחלטה השיפוטית שניתנה בארצות הברית כדי להבטיח שלא יתבצעו פעולות חד-צדדיות בנכסי הצדדים וכי יש חשיבות לרישומו של כונס הנכסים בארצות הברית. בהמשך לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על כונס הנכסים להגיש לעיונו מתווה מפורט בדבר הפעולות שיש לנקוט לצורך ביצוע רישומו בארצות הברית, וכונס הנכסים עשה כן ביום 18.4.2019 (להלן: המתווה ). במסגרת המתווה ציין כונס הנכסים כי במדינות הרלוונטיות בארצות הברית לא ניתן לרשום במרשם החברות הערה בנוגע לכינוס נכסים ביחס לחברה שמניותיה מוחזקות בידי אדם פרטי, כבמקרה דנן, ועל כן הוא מציע להורות על מינויו כמנהל בכל אחד מן התאגידים האמריקניים. המבקש התנגד לכך.

7.

בהחלטה העומדת ביסוד ההליך שבפני, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את המתווה בקבעו כי שוכנע שהוא מגשים את מטרות הכינוס ואישר לכונס הנכסים לנקוט בפעולות הנדרשות לשם מינויו כמנהל בתאגידים האמריקניים. בית המשפט לענייני משפחה מתח ביקורת על כך שהמבקש מעוניין ככל הנראה לפתוח בהליך משפטי אחר בארצות הברית למינויו של כונס הנכסים שם כך שבפועל החלטותיו של כונס הנכסים, הגם שיקבלו את אישורו של בית המשפט בישראל, יהיו נתונות לבחינה במסגרת הליך שיפוטי נוסף.

8.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, ובה טען, בין היתר, כי רישומו של כונס הנכסים כמנהל בתאגידים האמריקניים מנוגד לדין ופוגע בזכויותיו באופן בלתי מידתי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו בקבעו כי אין ברישומו של הכונס כמנהל כאמור כדי לפגוע בזכויות של הצדדים, וכי הוא נדרש לצורך מילוי תפקידו של כונס הנכסים.

9.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי ההחלטה שהתקבלה פוגעת בזכויותיו באופן בלתי מידתי, וכי היא מעוררת שאלות החורגות מעניינו הפרטי ואשר נוגעות לדין החל באשר למינוי כונס על נכסים המצויים בחוץ לארץ ולהעברתן של זכויות בנכסים המצויים בבעלות הצדדים על שמו. עוד נטען כי להלכה, על-מנת שיוכל כונס הנכסים לפעול כלפי נכסים המצויים מחוץ לישראל הוא נדרש למינוי מתאים על-פי הדין החל במדינה שבה הוא נדרש לפעול.

10.

הן כונס הנכסים והן המשיבה השיבו לבקשה ביום 12.3.2020 וביום 17.3.2020 (בהתאמה) בהתאם להחלטתי. כונס הנכסים טוען כי החלטתו של בית המשפט בארצות הברית סיפקה תשובות לשאלות שהועלו על-ידי המבקש, וכי כאשר זו הפכה חלוטה ממילא התייתר הצורך ברישומו של כונס הנכסים במסגרת הליך משפטי בארצות הברית. המשיבה סמכה את ידה על טענותיו של כונס הנכסים. היא הטעימה כי אין במינויו כמנהל בתאגידים האמריקניים כדי לפגוע בזכויותיו של המבקש וכי המינוי אך מיועד למנוע

פעולות חד-צדדיות באותם תאגידים.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה בנושא פרוצדוראלי, שנועדה לסייע בקידום הסעדים העיקריים שהתבקש לתת. זוהי החלטה שנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והיקף ההתערבות בה אמור להיות מצומצם (ראו והשוו: רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה , פסקה ח' וההפניות שם (1.12.2008); בע"ם 1006/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (30.3.2016)). על כך יש להוסיף, כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, והמבקש אף לא הראה שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. אשר על כן דין הבקשה להידחות לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראוי להעיר, גם אם למעלה מן הצורך, כי לנוכח האמור בבקשה ובתגובות שהוגשו לה, דומה שהתנהלותו של המבקש מקשה על כונס הנכסים למלא את תפקידו ומרחיקה את סיום הסכסוך בין הצדדים ועל כך יש להצטער. לכאורה, ריבוי המחלוקות בנושאים פרוצדוראליים הוא זה שעלול לעכב את עשיית הצדק עם הצדדים.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 שקלים ­­– 5,000 שקלים לכל אחד מהם.