בע"מ 4209/18 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.4.2018 (רמ"ש 34352-09-17; השופטת העמיתה ש' שטמר ), במסגרתו ניתנה למבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 5.6.2017 (תמ"ש 31439-03-16; סגנית הנשיא ש' ברגר ), והערעור התקבל בחלקו. בפסק הדין נקבע כי "דמי המזונות הזמניים שעל המבקש להפקיד בידי הנאמן על פי החלטת בית משפט קמא" יופחתו בשיעור ניכר, ו"יעמדו על 650 ₪ לחודש החל מיום הגשת התביעה". דהיינו – מאז הוגשה תביעת המבקש לביטול מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, ביום 15.3.2016 (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.6.2018 בבקשת המשיבה למתן הבהרה).

לטענת המבקש, נוכח הכרעת בית המשפט המחוזי כי אין לקשור בין סוגיית הניכור ההורי לשאלת המזונות, ראוי היה לפטור אותו לחלוטין מתשלום מזונות – שכן בית המשפט לענייני משפחה קבע כי "הקטין מתגורר עם אביו בפועל והוא אשר נושא במלוא צרכיו". אף אם סבר בית המשפט המחוזי כי ממצא עובדתי זה אינו מבוסס, היה עליו להימנע מקביעה שרירותית של המזונות הזמניים – ולהחזיר את הסוגיה לבירור בפני הערכאה הדיונית. משום כך, גורס המבקש כי יש לבטל את החיוב במזונות שהושת עליו, ולחייב את המשיבה בהוצאותיו.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. מעבר לכך שערכאת הערעור רשאית להתערב, במקרים המתאימים, בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית, הרי שבענייננו כלל לא הייתה התערבות כזו. אכן, בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה נאמר כי "יש להתחשב במצב העובדתי לפיו הקטין מתגורר עם אביו בפועל והוא אשר נושא במלוא צרכיו". אולם, קביעה עובדתית זו שיקפה את המצב ערב קבלת ההחלטה , ואין בה כדי ללמד על האופן בו חלקו הצדדים בנטל גידול הקטין לאורך מלוא התקופה שביחס אליה עתר המבקש לביטול חיובו במזונות – קרי, מאז חודש אוגוסט 2015 (ולחלופין, מאז מועד הגשת התביעה לביטול המזונות, ביום 15.3.2016). על כך ניתן ללמוד גם מן העובדה שהסעד שהעניק בית המשפט לענייני משפחה על בסיס הקביעה האמורה – הפקדת דמי המזונות החודשיים בחשבון נאמנות, חלף מסירתם למשיבה – צופה פני עתיד, ולא הוחל באורח רטרואקטיבי. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי

קיבל את עמדת המבקש באשר לאי התלות שבין סוגיות הניכור ההורי והמזונות, ומשכך עלתה לפניו שאלת השיעור הראוי של דמי המזונות הזמניים ביחס לכל התקופה שמאז הגשת התביעה – ולא רק מכאן ולהבא. אין, אפוא, בסיס לטענה כי קביעותיו העובדתיות בהקשר זה מנוגדות לממצאי הערכאה הדיונית, שעסקו רק במצב הדברים ערב קבלת החלטתה.

בהעדר השגות קונקרטיות על טיב התשתית העובדתית שעליה הסתמך בית המשפט המחוזי, אין ממש בטענה כי היה עליו להחזיר את סוגיית המזונות הזמניים לבירור נוסף בערכאה הדיונית –

שהרי "בית משפט שלערעור מוסמך לקבל כל החלטה שאותה מוסמכת לקבל הערכאה הדיונית" ( רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה, פסקה 49 (14.4.2015)). זאת, על אחת כמה וכמה בהתחשב באופיים הדינמי של מזונות זמניים.

3.

משכך, ומאחר וענייננו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.