בע"מ 4225/18פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עמ"ש 47856-12-16, כב' השופטים י' שבח , ש' שוחט ו י' אטדגי ) , שקיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 54857-02-14, כב' השופטת א' ארבל-אסל ). ברקע – מנוחה שהותירה אחריה שתי צוואות. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול הצוואה המאוחרת על יסוד העילה של השפעה בלתי הוגנת. זאת בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, שסבר כי אין מקום בדין לבטל את צוואה זו.

קיימנו דיון ארוך ושמענו את באי כוח הצדדים בהרחבה, ולאחר מכן סברנו כי בשל מורכבות העניין וטיבו – נכון יהיה כי הצדדים יגיעו לפשרה. רק המבקש קיבל הצעה זו. כמובן, זכותו של צד לקבל או לדחות הצעת פשרה מטעם בית המשפט.

בבואנו להכריע בבקשה נראה כי המסקנה המשפטית נטועה בממצאים העובדתיים שיש לקבוע. עניין זה מורכב ורב פרטים. לא נראה לנו, במובנים שונים, שיהיה נכון כי בית משפט זה יתערב בעניין. נסתפק בכך ששני פסקי הדין קמא מפורטים ומנומקים, ובעלי הגיון פנימי. בנסיבות אלה המקרה פרטני ועובדתי באופן מובהק, ולכן אינו מתאים לבירור בגלגול שלישי. על פני הדברים, טענות כל הצדדים הן בעלות יסוד. יצוין כי אף לפי הצוואה המוקדמת כל הצדדים נוטלים חלק מסוים בירושה. לטעמנו היה מקום, כאמור, לסיים את העניין בפשרה, גם בראי הקשר של הצדדים למנוחה. אך לנוכח עמדת הצדדים בנדון, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אין צו להוצאות.